הכנת השכר עברה מהפך , כמו כל יתר הנושאים בחיינו, עם המעבר לעידן האלקטרוני. אפשר להגיד , ללא הגזמה , כי עברו “שנות אור” מאז הכנת השכר שנעשתה באופן ידני. רו”ח יוסף מטלון עוזר לנו להיזכר איך הכל התחיל..
מבחינה אחת , הכנת השכר היתה יותר פשוטה ומצד שני היתה יותר קשה . אז לא היו כל כך חוקים, תקנות, צווים אשר הפכו את הכנת השכר לכאלה מורכבות כפי שהם היום. מורכבות הנושאים שיש להיתחשב בהם היום למנהל חשבונות שמכין את השכר היום, הינה לאין שיעור ביחס לעבר. לא ניתן להעלות על הדעת כי אותו מנהל חשבונות של אז יוכל לקלוט את החומר, לבקר אותו, לעבד אותו , להכין תלושי השכר , לדווח לכל המוסדות ולעמוד בכל דיני המסים, בטוח לאומי, קופות גמל למיניהם ודיני עבודה. אני מעריך שאותו מנהל חשבונות של אז יצטרך זמן להגיע לכל החישובים השלובים אחד בשני כפי שהם היום, באמצעים של אז , בסביבות 2 שעות עבודה לכל עובד .
המצב היום, לאור התפתחויות המשתנות ללא הרף בכל תחום שיש בו נגיעה לשכר העובד ולתנאיו הסוצייאליים, ניתן לומר שזאת משימה בלתי אפשרית להכין שכר ללא תוכנה ידידותית, העונה על צרכי החוק . לא פלא כי נולד מקצוע חדש הנקרא “חשב שכר” אשר התמקצע והוכשר בנישה זו , להבדיל מהעבר , שבו הכנת השכר היתה חלק מתפקידו וידיעתו של מנהל החשבונות.
כמו כל מוצר אלקטרוני , גם תוכנות השכר , צמצמו את כח האדם אשר היה נחוץ להכנת המשכורות. אם בעבר היה צורך שאותו מנהל חשבונות יקדיש לכל הכנת תלוש שכר באופן ידני, מעבר לחצי שעת עבודה ( מעבר להכנת פקודות יומן, הכנת שקים לעובדים ולמוסדות או לחילופין רשימה לבנקים , הכנת טופס 102 ועוד ) , היום בזמן הזה ניתן להכין ב-5 דקות שכר לעובד , כאשר בתוך הזמן הזה כבר מופקות אוטומטית פקודת יומן, דיווחים אלה ואחרים , העברת המידע לרשויות ותשלומם .
ההבדל הוא עצום, למפעלים גדולים אשר העסיקו מאות עובדים , עסקו עשרות מנהלי חשבונות במחלקת השכר, כאשר היום מספיק חשב שכר אחד לעשרות וגם ל-100-200 איש .
הפן הנוסף הינו מזעור הטעיות שנעשו על ידי בני אדם , מטבע הדברים , עידן תוכנות השכר צמצם במידה עצומה את טעיות החישוב. הדבר חסך עשרות שעות עבודה למפעל. ברור הטעיות היה מצריך שהעובד יפסיק את עבודתו, על מנת לגשת למנהל החשבונות , כך ששניהם היו עוסקים בבירור הטעיות ובדיקתם, לעומת היום שניתן באמצעים אלקטרוניים להעביר את הבירור לחשב השכר מבלי לנטרל את העובד מעבודתו.
מצד שני, הכנת השכר היתה פשוטה וקלה מבחינת הידע שמנהל החשבונות היה צריך להיות מצויד בו . הכנת השכר נעשתה ע”י טבלאות ניכויים של מס הכנסה, ניכוי בטוח לאומי היה אחוז מסוים ואחיד ( לא היה נושא של סכום מופחת, לא היו כל כך סוגי מבוטחים), אחוז קבוע של ניכוי קופות גמל ( לא לכולם היה קופות גמל וגם כמעם ולא היו קופות גמל עם אחוזים שונים). לא היו רכיבי שכר עם מאפיינים שונים. לא היה נושא של שווי
וקצת היסטוריה – הכנת התלושים נעשית ע”י “פנקס משכורות” שבו היו כ-10 תלושים הדבוקים זה לצד זה ומחוברים בצורת פורפורציה ( שיטה לתלישת דפים ) על מנת שימסרו לעובדים. מתחת לתלושים יינו שמים נייר פחם ( קופי) ומתחתיו היה נייר רציף אשר שמש העתק לתלושים.
באותם התלושים היו משבצות לרישום הסכומים אשר היקפם היה מצומצם כמו מס הכנסה, בטוח לאומי וכעוד 2-3 משבצות ריקות, לעומת היום שתלוש שכר יכול להכיל שורות כמעט ללא הגבלה.
על כל דף כזה, מנהל החשבונות היה צריך לסכם לרוחב את השורות וכן לעשות ריכוז מכל הדפים ( בתקווה שלא עשה טעיות) ועל פי הריכוז היו מכינים טופס 102 , כאשר היה צריך לבודד עובדים עם סווג שונה .
קצת יותר מאוחר, הומצאה פלטת ברזל או פלסטיק אשר עליה היה ניתן להצמיד את גליון השכר ואת שאר התלושים הבודדים., מבלי הצורך בפנקסים מודפסים.
למעט להזכיר כי כל העבודה נעשתה ידנית ובעזרת מכונת חישוב . כל הטפסים נעשו ברישומים ידניים . כל טופס שהיו בו מספרים הצטרכת לסכם פעמיים ושלוש כדי לוודא שלא נפלו טעיות .הכנת טופס 126 היתה משימה יחודית, מאחר והיה צריך לרכז בצד אחד של הדף את משכורת עובד ועובד ולהשוותם לטופסי 102 ( לא התאזן, “אכלנו אותה”, היה צריך לעבור על הכל מלכתחילה.)
כל הזכויות שמורות לרו”ח יוסף מטלון
