בית הדין האזורי לעבודה דן בתביעה שכנגד שהגישה מעסיקה נגד עובד שלה, אשר עם סיום קורס הכשרה מקצועי חיצוני אליו יצא, סרב לעסוק בתפקיד אליו הוכשר ולאחר מכן התפטר מתפקידו.
המעסיקה טענה כי על העובד לפצותה בסך של 5,300 ₪ בהתאם לנספח להסכם עבודה אישי עליו חתם בטרם יציאתו לקורס. לטענת המעסיקה היא נשאה בעלות הקורס בסך של 17,600 ₪ עבור השתתפות של 5 משתתפים, בנוסף לעלויות נלוות.
בית הדין חזר בפסיקתו על ההלכה כי אין לפגוע בחופש העיסוק, גם לא בצורה עקיפה. הסכמה על חובת העובד לפצות את מעסיקו ככל שהוא לא ישלים את תקופת העבודה המינימאלית פוגעת ביכולתו של העובד לנהל מו”מ על שיפור תנאי עבודתו במהלך תקופת העבודה וביכולתו של העובד להתקדם מקצועית וכלכלית, בין במקום עבודתו ובין במקום עבודה אחר. לצד האמור, אין מניעה עקרונית לכך שהמעסיק יממן הכשרה מקצועית של עובד בתמורה להתחייבותו לעבוד אצלו תקופה מינימאלית כלשהי ובלבד שמדובר בחילופי תמורה סבירים ומאוזנים.
נקבע כי זכותו של העובד לחופש העיסוק היא מוגבלת ויש לאזנה מול האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבעו שיקולים שונים שיש לבחון בהערכת סבירותו של הסכם התחייבות של עובד לעבוד או לפצות את מעסיקו עבור מימון הכשרתו.
בנספח להסכם העבודה האישי של העובד במקרה שנדון בפסק הדין, נקבע: “הנני מסכים ומאשר כי במידה ואפסיק את עבודתי בחברה איזוטופ בע”מ, אפצה את חברת איזוטופ בעלות הקורס. ידוע לי כי עלות ההדרכה לרבות לימודים בשכר מלא, שעות הדרכה, ידע, אמצעי הוראה, תשלום אגרות… עלויות קניין רוחני אחר, מוערך בסך 5,300 ₪ לעובד. מגבלת ההתחייבות הנה לתקופה של עד 36 חודשים”.
העובד סיים בפועל את עבודתו בחברה בטרם חלוף התקופה, כנדרש בנספח להסכם העבודה. אלא שנקבע כי יש לשים לב אל כלל הנסיבות. בכלל זאת, יש לתת את הדעת לנסיבות ההתפטרות בדין פיטורים המצדיקות שלא להחיל באופן דווקני את התנאי בהסכם.
בית הדין הגיע למסקנה שהעובד התפטר מעבודתו לרגל מצבו הרפואי. על כן, נקבע כי לא ניתן לראות בהתפטרות העובד, מכוח הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, שהוא חוק מגן, כהפרת התחייבות, אשר מטבעה כרוכה בהפעלת שיקול דעת ויש בה יסוד רצוני.
בית הדין קבע כי יש גם ליתן את הדעת לכך שלא הוכחה סבירותה של תקופת ההתחייבות ביחס להכשרה שניתנה וכן סבירות היחס בין עלות ההכשרה בפועל לבין הסכום שנתבע.
בנוסף, נקבע כי המעסיקה ויתרה בזמן אמת על “התועלת” אשר יכולה הייתה להפיק מהכשרת העובד.
לאור האמור, נקבע כי כלל הנסיבות בעניין זה מוביל למסקנה כי אין מקום לחייב את העובד בפיצוי עבור עלות ההכשרה והתביעה שכנגד נדחית.
דמ 36893-05-20 יהונתן יזרעלי נ’ איזוטופ בע”מ (ניתן ביום 1/8/21)
יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.
