בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מאחר שהעובדת הפסיקה להגיע לעבודה מרצונה היא לא זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. שופטי העליון הפכו את ההחלטה והבהירו כי אין לצפות מעובדת שהוטרדה להמשיך לעבוד.
בפסק דין שהעביר מסר חד-משמעי למעסיקים ולבתי הדין לעבודה הפכו שופטי בג”ץ ניל הנדל, יעל וילנר ועופר גרוסקופף את החלטת בית הדין הארצי לשלול מעובדת שנפלה קורבן להטרדה מינית פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת משום שהתפטרה. השופטים הבהירו כי קביעת בית הדין הארצי בנושא לא מקובלת עליהם וכי התפטרות בגין הטרדה מינית נחשבת לפיטורים. תוצאה זו, קבעו “משקפת את החומרה של הטרדה מינית במקום העבודה, ואת המציאות של עובד שנפגע באופן זה”.
לפני כשנתיים פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב פיצויים של יותר מ-135 אלף שקל לעובדת שהוטרדה מינית במקום עבודה והתפטרה. סכום הפיצויים כלל גם פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בסכום של כ-45 אלף שקל לצד הפיצוי על ההטרדה המינית עצמה.
בערעור שהגישו המעסיקים על פסק הדין לבית הדין הארצי קבעו הנשיא דאז יגאל פליטמן והשופטים חני אופק גנדלר ואילן סופר, כי לא יתערבו בפיצויים על ההטרדה המינית, אך לטעמם לא היה מקום לפסוק לעובדת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מאחר שהיא זו שבחרה להתפטר בעוד שהמעסיקים הציעו לה להישאר. בהתאם לכך, הוחלט להפחית פיצויים אלה וחלק משכר טרחת עורכי הדין שנפסקו לעובדת מסכום הפיצוי הכולל.
ואולם, העובדת לא ויתרה והגישה עתירה לבג”ץ נגד בית הדין הארצי ומעסיקיה, שבמסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה על ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי תוך הותרת החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין המקורי של בית הדין האזורי.
“להילחם בתופעה המכוערת”
בפסק הדין שאישר את הסכמת הצדדים, הבהירו שופטי בג”ץ הנדל, וילנר וגרוסקופף, כי הנימוק של בית הדין הארצי לשלילת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת אינו מקובל עליהם.
השופטים הבהירו כי כשעובדת מתפטרת בשל הטרדה מינית יש לראות בה כמי שהתפטרה בלית ברירה, ובנסיבות שאי אפשר לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה. משכך, היא זכאית למלוא הזכויות ככל עובד שפוטר – בהן פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בכפוף כמובן למילוי יתר התנאים שדורש החוק כמו התראה על הכוונה להתפטר ומתן הזדמנות למעסיק לתקן את המצב.
בתוך כך נכתב בפסק הדין כי “התוצאה של ראיית ההתפטרות כפיטורים משקפת את החומרה של הטרדה מינית במקום העבודה, ואת המציאות של עובדת שנפגע באופן זה. גישה זו מתיישבת גם עם תיקוני החקיקה של השנים האחרונות, והרצון להילחם נגד התופעה המכוערת של הטרדה מינית בכלל, ובמקום העבודה בפרט. זאת, מתוך הכרה בפגיעה הקשה הנגרמת על ידי הטרדה מינית”.
המעסיקים חויבו בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד של 25,000 שקל על כל ההליכים גם יחד.
ב”כ העותרת: עו”ד יוסף אסף קוסטיקה, עורך דין בועז ארבל
ב”כ המשיבים: יעקב זיו, עורך דין לענייני עבודה
ב”כ היועמ”ש לממשלה: עו”ד אודליה גליק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ורד שדות העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
חלפון נ’ DIAMAANO MARIA LUISA
DIAMAANO MARIA LUISA נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
