סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי כאשר עובד מתפטר לרגל מצב בריאותו שלו או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.
תקנה 11 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ”ד-1964, קובעת כי “בן משפחה” לענין סעיף זה, הוא:
(1) בן זוגו של העובד, לרבות הידועה בציבור כבן זוגו
(2) ילדו של העובד, לרבות ילד מאומץ או חורג
(3) הורה של העובד
(4) נכדו של העובד, סבו או הורה של בן-זוגו הגר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו.
הסעיף נוקט בלשון “לרגל” מצב בריאותו שלו או של בן משפחתו, ומכאן למדה הפסיקה שלצורך הזכאות לפ”פ לא מספיק שיתקיים התנאי של מצב בריאותי לקוי, אלא שהמצב הבריאותי הלקוי צריך להיות הפועל המניע והמביא לתוצאת ההתפטרות, או אחד המניעים הממשיים להתפטרות. עם זאת, הפסיקה קבעה כי אין כל הכרח בכך שמצב הבריאות ימנע בעד העובד כל אפשרות להמשיך בעבודתו, או שיכביד על עבודתו ועל בריאותו מעבר לרגיל. די בכך שיהא קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות. כמו כן, נדרש כי אותו מניע להתפטרות, אותו קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, יפעל למעשה במעמד ההתפטרות, ולא יהא בבחינת אפשרות שלא פעלו מכוחה (דב”ע לג/8 – 3 טוטנאור בע”מ נ’ אליהו לפידות, ניתן ביום 25.2.73 בבית-הדין הארצי לעבודה).
כשמדובר במצב בריאותי של בן משפחה שבגינו מתפטר העובד, הפסיקה קובעת אין הכרח שההתפטרות תהיה לשם טיפול בבן המשפחה החולה, ודי בקשר סיבתי לפיו מצבו הבריאותי של בן המשפחה החולה היה מניע ממשי להתפטרות. זאת בניגוד, למשל, להתפטרות הורה לשם טיפול בילד (דב”ע לה/24 – 3 יוסף צפנת נ’ מדינת ישראל ניתן ביום (18.11.75 בבית-הדין הארצי לעבודה).
הפסיקה קבעה, כי עובד המתפטר לרגל מצב בריאותו שלו, צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות בטרם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה ולהשפיע על ‘שאר הנסיבות’ כך שלא תהיה סיבה מספקת להתפטרות.
בקשר לחובת ההודעה למעביד בטרם התפטרות, הפסיקה ציינה כי למרות שקיימת לעובד חובת הודעה מראש על כוונתו להתפטר בדין מפוטר, מחמת מצב בריאות לקוי, אי אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית, כי התפטרותו נבעה מצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים (ע”ב 1875/07 לנקרי מיכאל נ’ גמיש שיש גרניט בע”מ, ניתן ביום 21/07/2008 בבית הדין האזורי לעבודה באר-שבע).
יודגש, כי גם כאשר מעביד מציע לעובד עבודה חלופית והעובד מסרב לקבלה אין זה אומר שזכותו של העובד לפיצויי פיטורים תישלל בהכרח, שכן כבר נפסק שהעובד אינו חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק, אלא רק עבודה ההולמת את כישוריו. כמו כן נקבע כי גם אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול ביה”ד את מצב בריאותו ואת תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות (ע”ע 1214/02 ישראל שיטרית נ’ סטופ אש בע”מ, ניתן ביום 27.1.2003 בבית-הדין הארצי לעבודה).
ואולם, זכות העובד לסרב לעבודה חלופית כאשר היא אינה מתאימה למעמדו, לכישוריו או למגבלותיו הרפואיות, אין משמעותה כי מותר לעובד לסרב לכל עבודה חלופית מבלי לבחון אותה כלל. בפסיקה אזורית נקבע כי כאשר עובד אשר לא משתף פעולה בניסיון המעביד למצוא לו במקום העבודה תפקיד ההולם את חוות הדעת של רופא התעסוקה, העובד לא עומד בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים המעניק פיצויי פיטורים בהתפטרות בשל מצב בריאותי לקוי. בית הדין פסק, כי אין לקבל מציאות שבה עובד נאחז בחוות הדעת של רופא התעסוקה ומסרב לבחון כל אפשרות העסקה חלופית של מקום עבודתו ובה בעת לטעון כי ההתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי מוצדקת בנסיבות העניין. עמדה זו יש בה כדי להכשיל את התכלית שמבקש חוק פיצויי פיטורים לעודד והוא: שמירת הקשר של העובד עם מקום העבודה. לכן, קבע בית הדין כי משהתפטר העובד לאחר שהכשיל את ניסיונות המעביד להמשיך את עבודתו במסגרתה, בהתאם למגבלות הרפואיות שקבע הרופא התעסוקתי, התפטרות זו איננה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בהם רואים התפטרות לרגל מצב בריאותי כפיטורים, מקום שיש סיבה מוצדקת להתפטרות. נדגיש כי מדובר בפסיקה אזורית, שהיא מנחה אך אך אינה מחייבת.
עוד נקבע בפסיקה, כי הנטל להוכיח את התקיימות התנאים בסעיף זה מוטל על העובד. בכדי להוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מחמת מצב בריאותי לקוי, על העובד להציג מסמכים רפואיים. לא כל אישור מרופא יספיק, בכל מקרה שהוא, כדי לזכות עובד בפיצויים לפי סעיף 6 לחוק. דרך המלך הינה קבלת אישור מרופא תעסוקתי, שבדק את העובד לפני סיום עבודתו, אך הפסיקה קבעה כי אין הכרח באישור של רופא תעסוקתי דווקא בכל מקרה ומקרה, ולעיתים יספיקו תעודות רפואיות אחרות, הכל לפי נסיבות המקרה. יצויין כי כאשר האישורים הרפואיים הם תעודות של קופת חולים, יש לכך משקל בכל הנוגע למהימנותם, שכן תעודות אלו נחשבות מהימנות באופן יחסי (דב”ע נז/57 – 3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע”מ נ’ שולמית פרץ, ניתן ביום 26.1.1997 בבית-הדין הארצי לעבודה).
יצויין, כי התעודות הרפואיות צריכות להיות בנוגע למצבו הרפואי של העובד לפני התפטרותו (דב”ע נא/7 – 3 מרים עדאוי נ’ פ.א.ב. שירותים בע”מ, ניתן ביום 11.12.90 בבית הדין הארצי לעבודה).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
