על תגמולי מילואים והפרשה לפנסיה

רכיבי השכר אשר נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים, הם רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.

צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, שיצא בשנת 2011, הרחיב החל מ- 1.1.2008 את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק (7021/2011), על כל העובדים והמעבידים בישראל שאין להם הסדר פנסיה מיטיב כהגדרתו בצו. צו זה קובע את חובת המעבידים להפריש עבור עובדיהם, כחלק מהמרכיבים לפנסיה, גם מרכיב בעד פיצויי הפיטורים. מרכיב זה יהיה חלק מהפנסיה של העובד, בין אם יתפטר ובין אם יפוטר. צו ההרחבה קובע שיעורי חובה להפרשה, המשתנים בין השנים.

סעיף 6 לצו זה, קובע כי חובת ההפרשה החלה על המעביד היא עד התקרה של השכר הממוצע במשק בהתאם לאופן החישוב המותווה בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, או עד השכר המשולם לעובד, לפי הנמוך מבין השניים. עוד קובע הסעיף, כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים. מכאן עולה, כי רכיבי השכר אשר נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים, הם רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.

תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד – 1964, קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים. רכיבים אלה הינם:

1. שכר יסוד
2. תוספת ותק
3. תוספת יוקר המחיה
4. תוספת משפחה
5. תוספת מחלקתית
6. תוספת מקצועית.

“שכר יסוד” הינו מונח שפורש בפסיקה כתמורה שמקבל העובד כנגד עבודתו הרגילה, במסגרת מילוי תפקידו. לעומת זאת “תוספת”, שאינה מהווה חלק משכר היסוד, פורשה כתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד. רכיב שלפי מהותו הוא תוספת, כלומר מותנה בתנאי, אינו בא בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. כמו כן, החזר הוצאות לא יובאו בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

לגבי רכיב של תגמול מילואים, דינו כשכר עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, ולכן יש לכלול רכיב של תגמול מילואים בחישוב פיצויי הפיטורים, ויש להפריש ממנו לפנסיה.

המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ