הכלל הוא שיש לבחון את סיבת אי הגעת העובד. עובד שאינו מגיע מסיבה שאינה מוצדקת, פוטר את מעסיקו מחובת ביצוע השימוע.
בית הדין הארצי קבע כי סירוב של עובד המועמד לפיטורים להופיע בהליך של שימוע, תוצאתו היא כי “פגע הוא למעשה בזכותו שלו“. בית הדין קבע כי עובד שוויתר על זכותו לשימוע אינו יכול להעלות טענה על פגם בהליך פיטוריו בשל העדר שימוע. שהרי, הליך השימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו בטרם פיטוריו, ואם העובד אינו מנצל הזדמנות זו, לא תישמע טענתו על אי מתן זכות שימוע (דב”ע 3-89/נז).
אם כן, אומנם זכות השימוע היא זכות יסוד וכי עובד זכאי להזדמנות לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ולהגיב עליהן לאחר שניתנה לו שהות מספקת לשם גיבוש טענותיו והאפשרות להיוועץ, ככל שיחפוץ בכך, אך יחד עם זאת, מקום בו עובד הוזמן להשמיע את טיעוניו בפני המעסיק אך סרב לעשות כן – למעשה ויתר בכך על זכות השימוע המוקנית לו והמעסיק יכול לפטרו אף ללא שימוע (ס”ע 39925-02-10).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
