בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה בין היתר השאלה האם העובד זכאי לשכר בגין הפסקות שקוזזו משעות עבודתו.
בית הדין קבע כי לא הוכח כי ניתנה לעובד הפסקה מסודרת. גם אם העובד דיבר בטלפון או אכל במהלך עבודתו, אין בכך כדי לקבוע כי מדובר בהפסקה.
סעיף 20(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי ביום עבודה העולה על שש שעות זכאי העובד להפסקה של 45 דקות לפחות, כאשר 30 דקות מתוכן ברצף. על פי סעיף 20(ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה, בחצי השעה הרצופה רשאי העובד לצאת ממקום העבודה, אלא אם נוכחותו הכרחית לתהליך העבודה או להפעלת או שימוש בציוד בו. אם העובד נדרש להישאר במקום העבודה, או אז ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה. בית הדין קבע כי על מנת שניתן יהיה לקזז הפסקה, יש מקום שההפסקה תהיה מסודרת וסדירה.
נקבע כי המעסיקה לא נתנה הפסקה בת 30 דקות ולא עיגנה את הזכות בהסכם העבודה או בנוהל מסודר. משכך אין מקום לקיזוז הפסקות, שכן קיזוז אוטומטי אחרי 7 שעות עבודה אינו נחשב כי דה-פקטו ניתנה הפסקה. נקבע כי לא ניתנו הפסקות מסודרות למרות טענות המעסיקה.
המעסיקה טענה כי לא יתכן שהעובד עבד 10 שעות רצופות מבלי שאכל. נקבע כי ברור שהמעסיקה צודקת, אבל לא הוכח כי מדובר בהפסקה מסודרת של 1/2 שעה לפחות. לעובד הזכות להפסקה שבה יהיה מנותק מעבודתו. זוהי זכות בסיסית. הפסקה “על הדרך” או הפסקה “בין לבין” אינה נחשבת הפסקה. נקבע כי לפיכך, לעובד מגיע שכר עבודה בעבור הפסקות אלו שקוזזו משעות עבודתו.
יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.
(סעש 2135-10-21, מיום 11/12/23)
