מדובר בעובד אשר הועסק במכון וינגייט במשך כ-12 שנים כראש תחום להכשרת מורים. הצדדים סיכמו כי העובד יועסק במשרה מלאה וכי ידווח על שעות העבודה באמצעות שעון אלקטרוני או כל אמצעי אחר.
בפועל, במהלך שנות עבודתו, העובד לא החתים שעון בקביעות ולא הגיע מדי יום למכון כאשר חלק מעבודתו התבצעה מחוץ למקום העבודה. אף על פי כן, העביר העובד מדי חודש דיווח על שעות עבודה מלאות שאושרו על ידי הממונה עליו.
בשנה האחרונה לעבודתו הופנתה תשומת לב המעסיק לכך שדיווחי השעות של העובד הינם למראית עין בלבד ולפיכך הוחלט כי לעובד ישולם שכר עבודה רק בגין שעות עבודה בהן ינכח פיזית במקום העבודה וכי משכרו ינוכו שעות עבודה עליהן דיווח אך לא נכח במכון בפועל.
לאחר שניסיונות ההדברות בין הצדדים כשלו, הודיע העובד על התפטרותו והגיש תביעה נגד המעסיק בין היתר לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש.
לטענת העובד השינוי הדרמטי בתנאי עבודתו הינה הרעה תנאים המהווה פיטורים. המעסיקה טענה מנגד אין לראות בהתפטרותו של העובד התפטרות בדין מפוטר שכן לא ייתכן כי דרישה של מעסיק המעוגנת בדין ובהסכם – כי עובד ידווח על שעות עבודתו – תחשב כהרעה מוחשית בתנאי עבודה.
דיון והכרעה
בית הדין קיבל את תביעת העובד וקבע כי הוא התפטר בדין מפוטר וזכאי לפיצויי פיטורים.
ראשית ציין בית הדין כי העובד זכה להערכה רבה מצד מנהלו הישיר שרצה בהמשך העסקתו וכי הקושי נבע מהנחיות של הממונה על השכר, אשר חייבו שינוי של מתכונת ההעסקה שלא אפשרו לעובד להמשיך ולהתנהל בדרך של מסירת דיווחי נוכחות למראית עין.
שנית, דחה בית הדין את טענת המעסיק לפיה דרישה להגיש דיווחי נוכחות כדין לא יכולה להחשב כהרעת תנאים, בית הדין הסביר ואמר כי אמנם, יש קושי באופן בו התנהלו העובד והממונה עליו אשר דיווחו ואישרו דיווחי שעות למראית עין. עם זאת, בשל המאפיינים הייחודים של המשרה, אשר איננה מחייבת נוכחות מלאה במקום העבודה, כאשר במשך שנים רבות העובד ביצע חלק ניכר מעבודתו בביתו, הדרישה שיתייצב במקום העבודה חמישה ימים בשבוע בין השעות 08:00 עד 16:00 על מנת לקבל את אותו שכר, עולה כדי “הרעת תנאים” אשר מקנה לעובד את הזכות לפיצויי פיטורים.
זאת ועוד, בית הדין קבע כי בנסיבות העניין יש לפסוק לעובד פיצויים בגין עוגמת נפש. בית הדין ציין כי אחריות העובד לתקלה במתכונת ההתקשרות עמו, אשר התבססה על דיווחים כוזבים של שעות עבודה, היתה פחותה מאחריותם של הגורמים השונים במכון, אשר במשך שנים ארוכות העלימו עין ולא השכילו להסדיר את העסקתו. בית הדין אף ציין את רצונם המשותף של העובד ומנהלו הישיר לשנות את תנאי העסקת העובד כך שיקבל את אותו שכר ללא רישום שעות, אך המעסיק התעקש שלא להענות לבקשת העובד. עוד ציין בית הדין כי העובדה כי כיום שונתה מתכונת ההעסקה של בעלי תפקידים מקבילים במכון, באופן שאיש לא נדרש לדווח על נוכחות, פועלת לחובת המעסיק וכי ממילא לא הוכח כי העובד זכה מן ההפקר בשכר מופרז.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
