בהתאם לפסיקה, “בונוס” כהאי לישנא, איננו שכר רגיל – שיש להכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים, שהרי הוא מותנה בתנאי או במצב (רווחי החברה ושיעורם) וההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי בונוס הוא זכות נלווית לשכר הרגיל (דב”ע נד/ 3-101 יעקב עמנואל נ’ שופרסל בע”מ ואח’, ניתן ביום 30.1.1995 בבית הדין הארצי לעבודה).
כשבאים לבחון האם בונוס ייחשב כחלק מהשכר הרגיל, יש לבחון האם מדובר בבונוס אמיתי או שמא בכינוי פיקטיבי לרכיב שלמעשה מהווה חלק משכר היסוד.
לגבי פיצויי פיטורים:
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד – 1964, קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים. רכיבים אלה הינם:
(1) שכר יסוד
(2) תוספת ותק
(3) תוספת יוקר המחיה
(4) תוספת משפחה
(5) תוספת מחלקתית
(6) תוספת מקצועית.
“שכר יסוד” הינו מונח שפורש בפסיקה כתמורה שמקבל העובד כנגד עבודתו הרגילה, במסגרת מילוי תפקידו. לעומת זאת “תוספת”, שאינה מהווה חלק משכר היסוד, פורשה כתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד. רכיב שלפי מהותו הוא תוספת, כלומר מותנה בתנאי, אינו בא בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. כמו כן, החזר הוצאות לא יובאו בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
כאמור, בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע כי בונוס אשר מוענק בהתאם לרווחי החברה ושיעורם הוא רכיב שניתן על בסיס תנאי, ולכן אין להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. מאידך, תשלום אשר נקרא בונוס או פרמיה אך למעשה הוא תשלום קבוע ללא תנאי המהווה הגדלה של שכר היסוד, כן יבוא בחישוב הפיצוים. כמובן שלא שם הרכיב הוא שיקבע, אלא המהות. לכן כבר נקבע בפסיקה שעצם העובדה שבתלוש המשכורת כונה תשלום מסוים בשם פרמיה או בונוס, עדיין לא קבעה כי אכן מדובר ברכיב שכר שאין להביאו בחשבון לעניין פיצויי פיטורים (דב”ע מה/3-36 מקורות חברת מים בע”מ נ’ זאב קריב, ניתן ביום 1.9.82 בבית הדין הארצי לעבודה. ראה גם דב”ע נו3-214 שמואל בר לוי נ’ אלקטרה (ישראל) בע”מ, ניתן ביום 6.5.1997 בבית הדין הארצי לעבודה).
לגבי הפרשות לפנסיה:
צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, שיצא בשנת 2011, הרחיב החל מ- 1.1.2008 את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק (7021/2011), על כל העובדים והמעבידים בישראל שאין להם הסדר פנסיה מיטיב כהגדרתו בצו. צו זה קובע את חובת המעבידים להפריש עבור עובדיהם, כחלק מהמרכיבים לפנסיה, גם מרכיב בעד פיצויי הפיטורים. מרכיב זה יהיה חלק מהפנסיה של העובד, בין אם יתפטר ובין אם יפוטר. צו ההרחבה קובע שיעורי חובה להפרשה, המשתנים בין השנים.
סעיף 6 לצו זה, קובע כי חובת ההפרשה החלה על המעביד היא עד התקרה של השכר הממוצע במשק בהתאם לאופן החישוב המותווה בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, או עד השכר המשולם לעובד, לפי הנמוך מבין השניים. עוד קובע הסעיף, כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים. מכאן עולה, כי רכיבי השכר אשר נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים, הם רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.
כאשר מדובר בבונוס שאינו רכיב לחישוב פיצויי פיטורים לפי הכללים האמורים לעיל, הרי שגם אין להפריש מממנו הפרשות סוציאליות.
לגבי דמי מחלה:
סעיף 5 לחוק דמי מחלה קובע כי דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו. לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת, דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו.
בהתאם לסעיף 6(א) לחוק דמי מחלה, אלו הרכיבים שיובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי המחלה:
(1) שכר יסוד
(2) תוספת ותק
(3) תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות
(4) תוספת משפחה
(5) תוספת מחלקתית או מקצועית.
סעיף 6(ב) לחוק קובע כי אם לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים שצויינו או לפי חלק מהם, יובא בחשבון לענין חישוב דמי מחלה שכרו המשתלם לו בעד יום עבודתו הרגילה בצירוף כל תוספת מהתוספות שצויינו, שהשתלמה לו.
כלומר, חוק דמי מחלה קובע רכיבים מסוימים שיכנסו לבסיס חישוב דמי מחלה, בנוסף על כל רכיב שכר שמשולם לעובד בעד יום עבודה רגיל.
האם בונוס נכלל בבסיס השכר לחישוב דמי מחלה? כאשר רכיב מכונה “בונוס” אך למעשה הוא חלק משכר העבודה הרגיל של העובד, והוא רכיב שכר שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו, אזי הוא ייחשב בבסיס השכר לצורך תשלום דמי מחלה. כאשר מדובר בבונוס אמיתי, שאינו משתלם בעד יום עבודה רגיל, נראה שהוא לא יכלל בבסיס השכר לחישוב דמי מחלה, אך טרם מצאנו פסיקה שתקבע זאת מפורשות.
לגבי דמי חופשה:
על פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה ל”שכרו הרגיל”. לגבי עובד חודשי, או עובד שגמול עבודתו משתלם על בסיס של תקופה ארוכה מחודש, “השכר הרגיל” הוא שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד. זאת, למעט החזרי הוצאות למיניהן שאינן קיימות בעת החופשה (כגון נסיעות) וכן למעט תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות.
הפסיקה חוזרת וקובעת כי “השכר הרגיל” לעניין חוק חופשה שנתית כולל כל תמורה עבור עבודה בשעות הרגילות. לפיכך גם עמלות נחשבות כחלק משכר העבודה הרגיל (ע”ע (ארצי) 300048/98 עובדיה סימן נ’ הסתור בע”מ, מיום 26.3.2002). כמו כן נפסק כי גם פרמיות שהעובד היה מקבל אילו לא יצא לחופשה והמשיך לעבוד נכללות בבסיס השכר הרגיל לצורך דמי פדיון החופשה, וזאת בניגוד לבסיס השכר בעניין פיצויי פיטורים (ע”ע (ארצי) 300327/98 אטקה בע”מ נ’ דוד רטר, 24/04/2002).
לגבי בונוס לא מצאנו פסיקה שקובעת מפורשות האם בונוס יבוא בחישוב רכיבי השכר לצורך דמי חופשה.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
