דיני עבודה

נשללו פיצויי פיטורים באופן חלקי בלבד מעובד אשר נהג באלימות פיזית כלפי מעסיקו

בית הדין האזורי לעבודה דן לאחרונה בתביעה שהגישה מעסיקה נגד עובד לשעבר, לשלילת פיצויי הפיטורים שלו, לרבות ההפקדות שבוצעו לקופת הפיצויים, בגין מספר אירועי אלימות שמיוחסים לו, כנגד מנהל ובעלי המעסיקה וכן נגד עובד המעסיקה. בנוסף, דן בית הדין בתביעה שכנגד שהגיש העובד נגד המעסיקה, לתשלום פיצוי בגין הפקדות בחסר לקופת פנסיה (תגמולים ופיצויים) במשך מספר חודשים לפני פיטוריו (פה 32002-02-21 חברת טבזון 1997 בע”מ נ’ ישי יצחקוב, מיום 1/12/22).

בית הדין דן בשאלה האם יש לקבל את תביעת המעסיקה לשלול מהעובד פיצויי פיטורים והאם המעסיקה זכאית להשבת ההפקדות לפיצויי פיטורים. מדובר על סכום של כ-45,000 ₪ (כולל הסכום שלא הופרש לעובד).

בית הדין הפנה לסעיף 8 לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, החל על המעסיקה, הקובע כי: “ההפקדות ותשלומי המעביד בעבור רכיב פיצויי הפיטורים בהתאם לאמור בסעיף 7 לעיל, לא ניתנות להחזרה למעביד, למעט במקרה שבו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל אירוע מזכה בלבד. “אירוע מזכה” – מוות, נכות או פרישה בגיל 60 ויותר, ולמעט אם נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים“.

בית הדין הפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין שלילת פיצויי פיטורים, הקובעת כי שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר, שכן הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש.

בית הדין קבע כי מחד עומדת לפניו תקופת העסקה ארוכה של עובד יליד 1954 שעבד אצל מעסיקתו למעלה מעשור, אך מאידך אותו עובד נקט באלימות פיזית קשה כלפי מעסיקתו ולפיכך יש מקום לשלול את מירב פיצויי הפיטורים של העובד, כך שמתוך הסכום שצבור בקופת הפיצויים יישאר לטובת העובד סך 15,000 ₪ והיתרה תועבר לידי המעסיקה.

נקבע כי העובד “חצה קווים אדומים” בהתנהלותו במקום העבודה, בכך שפעל באלימות פיזית קשה כלפי בעלי המעסיקה. מדובר בהתנהגות חמורה ופסולה במקום העבודה, שיש להוקיע ואשר מצדיקה בנסיבות העניין שלילת או הפחתת פיצויי פיטורים. מדובר בעובד חם מזג שאינו שולט בעצביו וסערת רגשות של אותו עובד, קשה ככל שלא תהיה, אינה מצדיקה אלימות, גם אם המדובר במעסיק שאינו “טלית שכולה תכלת”.

נקבע כי יש לזקוף לחובתו של העובד כי הוא לא באמת לקח אחריות ולא באמת הביע חרטה על כך שאיבד עשתונות ותקף את בעלי מעסיקתו. העובד יכול היה גם להגיע לשימוע ולהביע חרטה אך במקום זאת לאחר התקיפה בחר לעורר פרובוקציות במקום העבודה עד כדי שפעמיים לאחר אירוע התקיפה נאלצו להוציאו בכוח על ידי משטרה. יש למנוע מקרי אלימות שכזו, ודאי שמדובר באלימות פיזית אותה חווה מעסיק מעובד, כך ידעו חמי המזג שיש מחיר לאיבוד העשתונות שלהם.

נקבע כי על פני הדברים, אלימות שכזו היתה שוללת את כל פיצויי הפיטורים מהעובד אלא שכאן מתחשב בית הדין בתקופת העסקתו הארוכה אצל המעסיקה וכן בגילו ובמצבו הבריאותי של אותו עובד ומשכך הגיע לתוצאה לפיה מתוך הסכום שצבור בקופת הפיצויים יישאר לטובת העובד סך 15,000 ₪ והיתרה תועבר לידי המעסיק. תוצאה סופית זו היא תוצאתה הסופית הן של התביעה והן של התביעה שכנגד. נקבע כי אין צו להוצאות וכי בכך נעשה חסד נוסף עם העובד.

יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.

על הכותב

עו

עו"ד ונוטריונית עדי ביבר לקואה

עוסקת בתחום דיני העבודה, מייצגת ומלווה מעסיקים.

שותפה ובעלים של משרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי
http://www.biber-law.co.il

עו"ד ביבר לקואה לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ"ל.