מדובר בעובד אשר הועסק בחברה שעוסקת בתחום הבניין ועל העסקתו חל צו ההרחבה בענף הבנייה, התשתיות, צמ”ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים 2015.
במסגרת ההליך בבית הדין האזורי טען העובד כי הוא זכאי לתשלום הפרשי שכר מאחר שהשכר אותו קיבל עבור עבודתו, נמוך משכר המינימום שנקבע בצו ההרחבה. לטענת העובד תלושי השכר שהציגה המעסיקה אינם משקפים את הסכום ששולם לו בפועל והוא זכאי גם לתשלום פדיון ימי חופשה ודמי חגים אשר לא שולמו לו.
בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לתשלום הפרשי שכר וקיבל את טענות המעסיקה. בית הדין נסמך על תלושי השכר שהוצגו על ידי המעסיקה וקבע כי הם מעידים על תשלום שכר שעתי בסכום העולה על שכר המינימום הענפי בהתאם לצו ההרחבה. בית הדין הוסיף כי תלושי השכר מתאימים בקירוב לשכר הרשום בהעתקי ספחי השיקים שצורפו ע”י המעסיקה להליך. בנוסף התייחס בית הדין לפסיקה בה נקבע כי תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם וכי על המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל ההוכחה וקבע כי לא עלה בידי העובד לסתור את הרשום בתלושי השכר, דו”חות הנוכחות ובספחי ההמחאות שהוצגו ע”י החברה. באשר לפדיון ימי חופשה ותשלום ימי חג פסק בית הדין האזורי כי על המעסיקה לשלם לעובד את פדיון ימי החופשה והחג אך מזכאותו יש לקזז את ימי החופשה והחגים שנרשמו בתלוש השכר.
בגין פסיקתו זו של בית הדין האזורי הגיש העובד ערעור.
בית הדין הארצי דחה את מסקנותיו של בית הדין האזורי וקיבל את הערעור. ראשית התייחס בית הדין לכך שתלושי השכר כלל לא נמסרו ליד העובד ולפיכך לא הייתה הצדקה לקבוע כי קמה החזקה ביחס לנכונות תוכנם, שכן תנאי להקמת החזקה הוא כי תלושי השכר אכן נמסרו לעובד. יתרה מכך, בית הדין הוסיף וקבע כי כאשר קימת מחלוקת באשר לשכר, תלושי שכר אינם מהווים ראיה לביצוע התשלום בפועל. מאחר שהמעסיקה לא הכחישה את זכות העובד לסכומי השכר אך טענה כי שולמו לו, טענתה היא במהותה טענת “פרעתי” שהיא בגדר “הודאה והדחה” ועל המעסיקה להוכיחה. שנית קבע בית הדין כי גם ההתאמה בקירוב בין תלושי השכר לבין צילומי ההמחאות שהוצגו בהליך אינה סותרת את טענה העובד ביחס לשכר ששולם לו. המעסיקה לא עמדה בנטל לסתור את טענת העובד כי שכרו שולם במזומן ולא בהמחאות ולכן ספחי ההמחאות אינן תומכות בגרסת המעסיקה בדבר השכר ששולם לעובד. בית הדין אף התייחס לכך שהמעסיקה לא מסרה לעובד הודעה על תנאי עבודתו בהתאם לחוק הודעה לעובד וקבע כי יש בכך כדי להוביל למסקנה כי נטל ההוכחה בדבר תשלום שכר בפועל התואם את השכר הענפי , כאשר העובד טוען כי שולם לו פחות מכך- מוטל על המעסיקה .
באשר לתשלום דמי חגים ופדיון ימי חופשה קבע בית הדין כי מאחר שהתלושים לא נמסרו לעובד והמעסיקה לא הוכיחה כי הסכומים המפורטים בתלוש אכן שולמו לו, אין מקום לקזז מפדיון ימי החופשה ומימי החגים את התשלומים שפורט בתלושי השכר כתשלומים עבור ימים אלו כפי שקבע בית הדין האזורי.
לסיכום, בית הדין קיבל את הערעור וקבע כי על המעסיקה לשלם לעובד את הפרשי השכר שנתבעו על ידו וכן הפרשי פדיון ימי חופשה וחגים.
מספר ושם ההליך: ע”ע (ארצי) 34802-03-22 צוהיב ג’ברין נגד א.ח כלפון חברה לעבודות עפר תשתיות ופיתוח בע”מ
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
ניתן ביום: 6.12.2022
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
