תבעה את המעסיקה: חשבת השכר טענה שרק לה לא אישרו לעבוד מהבית בקורונה

העובדת טענה שמדובר באפליה, אך בית הדין התרשם שההבחנה בינה לבין עובדים אחרים הייתה מוצדקת: המעסיקה לא הייתה מרוצה מעבודתה ורצתה לפקח

שופט בית הדין לעבודה בתל אביב, דורון יפת, דחה לאחרונה תביעה של עובדת שטענה לאפליה במקום העבודה. העובדת טענה שהיא היחידה מבין העובדים שלא נתנו לה לעבוד מהבית עם פרוץ מגפת הקורונה. המעסיק טען שזה לא נכון, ובכל מקרה הסיבה שלא אפשר לה לעבור מרחוק היא שלא היה מרוצה מעבודתה. השופט קבע שלא מדובר באפליה פסולה והאבחנה בין התובעת לעובדת אחרת מוצדקת לאור חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי והציפייה שנוכחותה במקום העבודה תשפר את ביצועיה.

התובעת החלה לעבוד כחשבת שכר בחברת צינורות המזרח התיכון – תעשיות 2001 בע”מ, בתחילת חודש אוגוסט 2019. היא הועסקה לתקופה מוגבלת, עד סוף מרץ 2020, לצורך החלפת עובדת שיצאה לחופשת לידה.

בינואר 2020 עברה התובעת תאונת דרכים ושהתה מספר ימים בחופשת מחלה. בפברואר ומרץ אותה השנה נערכו עימה שיחות על ידי הממונים עליה, אשר הביעו בפניה חוסר שביעות רצון מעבודתה. בסוף חודש מרץ הסתיימה העסקתה בהתאם להסכם העבודה.

בתביעה שהגישה נגד המעסיקה, התובעת טענה כי לאחר ששבה מחופשת המחלה הופתעה לגלות שעבודתה הועברה לעובדת ששבה מחופשת הלידה. לדבריה, החל מאותו רגע היחס כלפיה החל להיות מזלזל מתוך כוונה לגרום לעזיבתה לפני תום תקופת ההעסקה.

העובדת הוסיפה עם תחילת משבר הקורונה בתחילת מרץ 2020 ביקשה לעבוד מהבית כמו יתר העובדים אך נענתה בשלילה. לשיטתה, מדובר באפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תוך חוסר רגישות כלפיה כאם חד הורית בתקופה בה מסגרות החינוך לא פעלו.

המעסיקה טענה מנגד שכבר בתחילת העסקת התובעת התברר שאין לה את היכולת המקצועית הדרושה. נערכו עימה מספר שיחות הבהרה אך לא חל שיפור בתפקודה.

עוד נטען כי עקב תפקודה הלקוי החברה נאלצה להשיב לעבודה את העובדת שהייתה בחופשת לידה. לכן, הם אפשרו לזו שחזרה לעבוד מהבית, אך היא היחידה מבין עובדי מחלקת הכספים שעבדה מרחוק וככלל מדיניות החברה היא שהעבודה נעשית מהמשרדים.

הנתבעת הוסיפה כי לא אישרה לתובעת לעבוד מהבית נוכח הקושי לפקח על עבודתה מרחוק. לאחר תאונת הדרכים שעברה התובעת היא החלה להיעדר לסירוגין ללא הסבר, וספק אם ניתן היה לסמוך עליה שתעבוד מהבית.

סיכוי לשיפור הביצועים

השופט דורון יפת דחה את התביעה. הוא הסביר שלפי החוק אין איסור על מעסיק לקבוע תנאי עבודה שונים לעובדים המבצעים את אותה עבודה, למעט אם מדובר בשוני על בסיס שיקולים פסולים כגון דת, גזע, מין וכו’.

לפי העדויות שהובאו בפניו קבע השופט כי למעשה עולה שמבין כל עובדי מחלקת הכספים, רק העובדת שחזרה מחופשת הלידה עבדה מהבית עם פרוץ מגפת הקורונה. בנוסף התרשם השופט שאכן הייתה אי שביעות מעבודתה של התובעת ואף נעשו עמה שיחות הבהרה בנושא, ושלאחר התאונה היא החסירה ימי עבודה ללא הסבר.

בנסיבות אלה נקבע שלא מדובר באפליה פסולה, כי אם בהבחנה מוצדקת בין התובעת לעובדת ששבה מחופשת לידה על רקע ההבדלים בשביעות הרצון מתפקודן. השופט הוסיף כי “ההיגיון והשכל הישר מלמדים כי נוכחותו של עובד במקום העבודה אשר המעסיק אינו מרוצה מתפקודו המקצועי, מגבירה את הסיכוי לשיפור בביצועיו ובתרומתו למקום העבודה”.

התובעת חויבה בהוצאות הנתבעת בסך 7,000 שקל.

• ב”כ התובעת: עוה”ד ליאת פייגל ואבי דנון
• ב”כ הנתבעת: עוה”ד הלית שמחוני וניצן מנדל