העובד עבד אצל המעסיקה, המפעילה בית אבות, כחשמלאי בתקופה של כארבע שנים עד לפיטוריו. העובד קיבל מאחת הדיירות בבית האבות סכומי כסף גדולים (כ 190,000 ₪ על פי הודאתו) ללא ידיעת המעסיקה ובניגוד גמור להוראותיה ולנהליה. כשהעניין התגלה למעסיקה, היא זימנה את העובד לשימוע ובעקבותיו העובד פוטר לאלתר, תוך שהמעסיקה שוללת ממנו את פיצויי הפיטורים ואת תשלום חלף ההודעה המוקדמת. העובד תבע תשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, וסעדים נוספים. כאן נתמקד בשאלת שלילת הפיצויים וההודעה המוקדמת.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי קבע כי נהלי המעסיקה, בדבר האיסור המפורש לקבל כספים מהדיירים, היו ברורים וידועים לעובד. לכן העובד הסתיר מהמעסיקה את עובדת קבלת את הכספים מהדיירת. בית הדין האזורי קבע כי נטילת כספים מדיירת בדיור מוגן היא עבירת משמעת חמורה של ניצול לרעה של מעמדו כלפי הדיירת, הפרת נהלי המעסיקה הידועים לו והפרת האמון שניתן בו. כל אלו מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים. התנהלותו מצדיקה הרתעה חד משמעית, גם כלפי העובדים וגם כמסר של נורמות התנהגות כלפי דיירים בדיור מוגן.
אולם, לגבי פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת קבע בית הדין האזורי כי ” מאחר והפסיקה קובעת כי פיטורים כשלעצמם הנם סנקציה, נוכח שלילת הפיצויים לעיל, נוכח הפסיקה המחייבת זהירות בשלילת זכות ההודעה המוקדמת מעובד ומפאת הספק בלבד, המעסיקה תשלם הודעה מוקדמת”. בית הדין האזורי לא נימק את קביעתו מהו אותו ספק שבגינו נפסק לעובד פיצוי בגין הודעה מוקדמת חרף שלילת הפיצויים.
המעסיקה הגישה ערעור על פסק הדין האזורי בו ערערה בין היתר, על חיובה לשלם לעובד עבור הודעה מוקדמת.
פסק דינו של בית הדין הארצי
המעסיקה טענה כי “תוצאת פסק הדין – שאמנם שלל מהעובד פיצויי פיטורים אך העניק לו חלף הודעה מוקדמת… – אינה סבירה ופוגעת במסר החשוב שראוי להעביר. המעסיקה סבורה כי הישארות העובד במקום העבודה גורמת הייתה לנזק וכי מוצדק היה לפטרו ללא הודעה מוקדמת”. בית הדין הארצי קיבל את ערעור המעסיקה ברכיב זה וקבע כי בהתחשב בקביעותיו החמורות של בית הדין האזורי בנוגע להתנהלות העובד, באופן שהצדיק שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים, לא נמצאה הצדקה לקבוע שהעובד היה זכאי בנסיבות העניין להודעה מוקדמת, וחל סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות,התשס”א-2001 הקובע העדר חובה במתן הודעה מוקדמת בנסיבות המצדיקות שלילה של פיצויי הפיטורים. למעשה, גם בית הדין האזורי עצמו לא נימק את קביעתו בהקשר זה, ולא די בחיוב המעסיקה “מחמת הספק” באופן שעלול לפגוע בהרתעה הנדרשת כלפי מעשים מסוג זה. משכך, חיוב המעסיקה בחלף הודעה מוקדמת – מבוטל.
לסיכום, ככלל עובד המפוטר בנסיבות מחמירות עד כדי שלילת פיצויי הפיטורים מכוח סעיף 16 או סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג-1963, לא יהיה זכאי לתשלום עבור הודעה מוקדמת לפני פיטורים בהתאם לסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס”א-2001.
ע”ע (ארצי) 21979-11-20 חברת הניהול של כפר אבות שורש בע”מ – אחמד חוסיין 11/6/21
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
