על פי חוק חופשה שנתית מינואר 2017 לעובד בעל וותק של 1-5 שנים מגיע לפחות 16 ימי חופשה בשנה. בעד השנה השישית – 18 יום, בעד השנה השביעית – 21 יום, בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום בשנה.
(בני נוער זכאים ל-18 ימי חופשה בשנה ללא קשר לוותק)
לעובדים שחל עליהם צו ההרחבה מ-1990 בדבר שבוע עבודה מקוצר ל-5 ימים – יש השפעה גם על מספר ימי החופשה להם זכאי העובד בפועל.
בימי החופשה ניתן לכלול גם ימי שישי ושבת (לא יותר מפעם אחת על כל שבעה ימי חופשה – גם אם שבוע העבודה המקובל הוא של חמישה ימים).
כך שעובד הזכאי ל-16 ימי חופשה בשנה ועובד חמישה ימים בשבוע, זכאי לשכר על 12 ימים בלבד.
מעסיק יכול לקבוע לעובד את מועדי החופשה וכן לקבוע חופשה מרוכזת.
על המעסיק לאפשר לעובד לצאת לחופשה רציפה. אולם בהסכמת העובד והמעסיק אפשר לפצל את החופשה ובלבד שלפחות שבעה ימים מתוכם יהיו ימים רציפים.
הזכאות לחופשה הינה בחודש האחרון של השנה ובשנה שלאחר מכן, אולם בהסכמה ניתן לנצל את ימי החופשה כבר במהלך שנת העבודה הראשונה.
על מעסיק המבקש להוציא את עובדו לחופשה של שבעה ימים ומעלה – להודיע על כך לעובד שבועיים מראש.
עובד רשאי לדרוש יום חופשה אחד לפי התאריך הנוח לו בהודעה למעסיק של 30 יום מראש, וכן רשאי לקחת יום חופשה באחד מימי הבחירה שנקבעו בתוספת לסעיף 6 לחוק חופשה שנתית.
ימי הבחירה ליהודים הינם כדלקמן: צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל”ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י”ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה.
אסור למעסיק לדרוש מעובד לצאת לחופשה מעבר לימי החופשה הצבורים שלו.
לפיכך עסק הסגור בחול המועד, בספירת העומר, בתשעת הימים, בחופש הגדול בערבי חגים או בכל מועד ידוע מראש אחר – יש לסכם עם העובד מראש כי בתקופה זו העסק סגור וכי ההיעדרות תחשב כחלק מימי החופשה להם זכאי העובד, או כהיעדרות ללא שכר.
האם עובד רשאי לקבל חופשה ללא תשלום?
ככלל, המעסיק לא מחויב לאפשר לעובד לצאת לחופשה מעבר לימי החופשה המגיעים לו על פי חוק, גם אם אינם בתשלום.
אך מומלץ למעסיק להפעיל שיקול דעת, לראות גם את צרכי העובד, הסיבות בגינם הוא נדרש לימי חופשה נוספים וכד’, ולא לבוא איתו לידי עימות מיותר. כמובן שאם מדובר בעובד המבקש לצאת לחופשות באופן תדיר וללא נסיבות חריגות (כגון: אירועים משפחתיים מיוחדים וכד’) יש בכך כדי להעיד על רצינותו לעבודה, ובהחלט נסיבה המצדיקה לשקול את הפסקת עבודתו (לאחר עריכת שימוע).
היעדרות של עובד ללא אישור וללא תיאום –ושלא במסגרת מכסת ימי המחלה המגיעים לו – מהווה עבירת משמעת, אך לא בהכרח תצדיק פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים.
הבעיה של ימי חופשה מעבר לקבוע בחוק נפוצה בעיקר בקרב אמהות לילדים קטנים ובמיוחד בתקופת סוף אוגוסט אז כמעט ואין קייטנות בכלל.
מצד אחד – המעסיק נדרש לעובדת ואינו יכול לוותר על נוכחותה הגורמת לו הפסדים – מאידך לעובדת אין סידור מתאים לילדים. לא תמיד היא יכולה להעזר בבן זוג/ הורים ובני משפחה, ולהגיע עם הילדים לעבודה לרוב לא יספק את צרכי המעסיק.
גם כאן – מומלץ לראות איך ניתן להתחשב בעובדת, תוך מינימום פגיעה בעסק.
חשיבה מחוץ לקופסא – היא תמיד רצויה.
להזכירכם – אנחנו מדברים על ימי חופשה, ימי חג – כגון יום טוב ראשון של סוכות, שמחת תורה, יום טוב ראשון ואחרון של פסח, יום כיפורים, ראש השנה ושבועות וכן יום העצמאות – הם ימי חג- ולרוב מזכים את העובד בתשלום שכר מלא.
