ביטוח לאומי

שוב נקבע: קיום יחסי עובד מעסיק, במסגרת משפחתית, מחייב הקפדה על יחסי עבודה

ביה”ד הארצי לעבודה (עב”ל 3767-10-19) דחה ביום 29/11/2020 את ערעורו של אדר עציוני (להלן: המבוטח) לתשלום דמי אבטלה, וזאת משום שאושרר כקביעת ביה”ד האזורי –  כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין החברה המצויה בבעלות הוריו, ומתוך הכלל שאין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיות.

רקע חוקי

עפ”י חוק הביטוח הלאומי – “עובד” – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה: “בן משפחה” – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

רקע עובדתי

המבוטח אקדמאי ובעל הכנסות גבוהות, עזב עבודתו, קיבל דמי אבטלה והחל לעבוד במשרה חלקית בחברה שבבעלות הוריו העוסקת בנדל”ן. הוא קיבל שכר בהעברה בנקאית ממנו נוכו כחוק מיסים ודמי ביטוח. משרד החברה היה בבית הוריו, ולדבריו היה נוסע לשם לביצוע עבודתו ולעיתים עבד מהבית. לאחר כשנה וחצי פוטר והגיש תביעה לדמי אבטלה, שנדחתה מטעם היעדר יחסי עובד ומעסיק.

קביעת ביה”ד האזורי

ביה”ד האזורי התרשם מעדות הבן והאב ומכלל הראיות שלא נתקיימו יחסי עבודה ודחה את התביעה:

לא עלה בידי המבוטח להוכיח שהיה “עובד” בחברה, מהטעמים הבאים: היקף שעות עבודה לא הוכח, קיימת אי בהירות באשר למקום ביצוע העבודה, לא הוצגו ראיות חיצוניות אובייקטיביות לכך שאכן עבד בחברה, לא הוצגו ראיות המלמדות על נחיצות תפקידו ולא שולמו לו הוצאות נסיעה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ופדיון חופשה.

ערעור המבוטח לביה”ד הארצי

ביה”ד האזורי נקט בגישה מחמירה והציב רף ראייתי מופרך ובלתי סביר. עוד הוסיף, כי החלטות ביה”ד אינן תואמות את המציאות שלפיה עובדים רבים עובדים מביתם, ועבודתם אינה מחייבת נוכחות יומיומית במקום העבודה.

לטענתו, הוכחו הן תשלום שכר באופן קבוע והן ביצוע עבודה מקצועית ולא נמסר מידע שהוא לא נחקר עליו.

כמו כן ציין כי ההטבות בעין שקיבל הן שוות ערך לתשלום שהגיע לו בעד פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות וכי זכותו של עובד לדמי אבטלה אינה נשללת בשל אי תשלום זכויות סוציאליות.

 דיון והחלטה בביה”ד הארצי

  • ביה”ד הארצי דחה את הערעור כשקבע כי הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים.
  • ביה”ד האזורי פירט בפס”ד מדוע אינו מקבל את גרסת המבוטח ואביו בדבר קיום יחסי עבודה, ולא נמצא מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בהחלטתו.
  • אמנם נכון שעבודה מסוג האמור אינה דורשת בהכרח נוכחות פיזית במקום העבודה, ותוצריה יכולים להיות גיליונות אקסל, ואולם בהתקיים האמור חייבת הייתה להיתמך מסכת המצגים בעדויות גורמים מולם עבד, כמו רו”ח ועו”ד של החברה, הצגת פרוטוקולים, וסיכומי פגישות שבהן השתתף. דבר מזה לא הוצג או הועד.
  • אין חולק כי המבוטח החל לעבוד בחברה לאחר שסיים תקופת אבטלה, ולאחר סיום עבודתו בחברה שב ותבע דמי אבטלה. בנסיבות אלה, היה מצופה כי המבוטח ואביו יציגו ראיות מהן ניתן ללמוד על הצורך בעבודתו של המבוטח בחברה, דווקא בפרק זמן זה, ועל השינויים שחלו וגרמו לכך שלא היה צורך עוד בעבודתו, לכשעזב.

ועוד כהנה וכהנה.

  • ביה”ד מצטט באריכות את הלכת רחל מדלסי, בה נסקרו הלכות קודמות: “שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות…- ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה – השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואיפיוניה אלא משיקולים “חיצוניים”…”

הערעור נדחה.

על הכותב

אורנה צח-גלרט, רו

אורנה צח-גלרט, רו"ח

נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס - פתרונות מיסוי
עם רו"ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
www.ahe-tax.co.il