בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעת עובדת לתשלום דמי מחלה. האם אישור מחלה שהומצא באיחור, עלול להביא לשלילת עצם הזכות לקבל דמי מחלה?
העובדת עבדה כמטפלת אצל המעסיקה מיום 1.4.18 עד ליום 24.1.19. העובדת נעדרה מעבודתה מיום 7.1.19 עד ליום 13.1.19 ולטענתה זכאית לתשלום דמי מחלה לתקופה זו.
לכתב התביעה צורף אישור מחלה שהונפק על ידי רופא משפחה ביום 31.1.19 ולפיו הומלץ לעובדת על מנוחה בתאריכים 7.1.19 עד 13.1.19. ביום 31.1.19 שלחה העובדת למעסיקה (באמצעות מסרון) את אישור המחלה הנ”ל. המעסיקה סירבה לשלם לעובדת דמי מחלה עבור היעדרותה זו.
על פי תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל”ז-1976, תשלום דמי המחלה מותנה בהצגת “תעודת מחלה”. בתקנה 2 לתקנות מפורטים הנתונים שצריכה לכלול “תעודת המחלה”.
על פי תקנה 2(ב) לתקנות, עובד שהוא חבר קופת חולים ימציא תעודה מקופת החולים. המשקל שהמחוקק מעניק לתעודות רפואיות מטעם רופא קופת-חולים גבוה לעומת תעודות רפואיות אחרות. במקרה זה, העובדת הציגה תעודה מקופת חולים כללית. עצם העובדה, כי התעודה ניתנה בדיעבד אינה טעם לשלול את תוקפה ואת תשלום דמי המחלה.
התעודה הוצגה למעסיקה כעבור שבועיים לאחר סיום תקופת המחלה. העובדת פעלה שלא על פי התקנות, אשר מחייבות עובד הנעדר עקב מחלה למסור למעסיק הודעה על כך בתוך שלושה ימים מהיום הראשון להיעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה. ברם, הוראה זו מותנית בכך שהמעסיק הביא את החובה האמורה לידיעת העובד. במקרה זה, המעסיקה לא טענה (לא כל שכן הוכיחה) שההוראה הובאה לידיעת העובדת. על כן, המחדל בהצגת האישור במועד אינו שולל את זכאות העובדת. ממילא נפסק שאין בהפרת חובת העובד לעניין זה לשלול את תוקף אישור המחלה באופן המאפשר למעסיק להתעלם ממנו.
דרישת המעסיקה שיוצג אישור המעיד על ביקור העובדת במרפאה ביום 7.1.19 במקרה זה אינה מופרכת. אמנם, על פי התקנות אין המעסיק רשאי לדרוש מהעובד לעמוד לבדיקת רופא מטעמו, כאשר מדובר בתעודה מקופת חולים בה צוינו הפרטים הרשומים בתקנה 2 לתקנות. עם זאת, גם מקום בו מדובר בתעודת מחלה שהונפקה על ידי קופת חולים, מעסיק החושד בכשרות תעודת מחלה שהוצאה, רשאי לפעול ולברר את העניין, ורק אם אינו עושה כך לא יוכל לטעון כנגדה.
במקרה זה, המעסיקה הבהירה לעובדת בזמן אמת, כי היא עומדת על קבלת אישור ביקור במרפאה ביום 7.1.19. דרישה זו היא סבירה, בהתחשב בכך שהאישור שהוצג הונפק ביום 31.1.19 ובעובדה, כי בזמן אמת העובדת כלל לא הודיעה, כי שהתה בימי מחלה בתקופה הנדונה. גם אם תתקבל גרסת העובדת, כי יום קודם חשה ברע, וסיפרה זאת למעסיקה, אין בכך לשנות מהעובדה, כי לא דיווחה במועד על היותה נעדרת (לאחר מכן) מחמת מחלה, להבדיל מהיעדרות מחמת חופשה שביקשה מראש.
כללו של דבר, דרישת המעסיקה לקבל אישור ביקור מזמן אמת הייתה לגיטימית, הגם שמדובר באישור מחלה שהונפק על ידי רופא קופת חולים. על העובדת היה לשתף פעולה בעניין זה ולהמציא את האישור.
עם זאת, הגם שהאישור הומצא באיחור, אין בכך לשלול את עצם הזכות לקבל דמי מחלה. זאת משום שבסופו של יום, מתברר, כי העובדת אכן נבדקה ביום 7.1.19 וגם ביקרה אצל האחות כטענתה. בכך הופרך החשד כנגד אישור המחלה. העובדת זכאית אפוא לדמי מחלה בגין ימים בהם נעדרה מעבודתה בהתאם לאישור המחלה.
יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.
דמ 45693-03-19 שרה בן משה נ’ מיכל סליטרניק (ניתן ביום 23/12/19).
מאת: עו”ד ונוטריונית עדי ביבר לקואה, העוסקת בתחום דיני העבודה
שותפה ובעלים של משרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי
עו”ד ביבר לקואה לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ”ל.
