בית הדין הארצי לעבודה הורה לאוניברסיטת בר אילן 
לפצות עובדת ב 50,000 שקל בגין דחייה על הסף של בקשתה להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה.
עובדת באוניברסיטת בר אילן שהגיעה לגיל הפרישה פנתה להנהלת האוניברסיטה וביקשה להמשיך לעבוד, אך נענתה בשלילה. תביעה שהגישה העובדת לבית הדין האזורי נדחתה, ועל כך הגישה יחד עם שלוש עמותות הפועלות לקידום זכויות הזקנים בישראל, ערעור.
העובדת והעמותות טענו, כי דחיית הבקשה רק בשל קיומו של גיל פרישה ביולוגי אחיד, מבלי להתייחס לנסיבות הקונקרטיות ולגורמים אישיים של העובד, מהווה אפליה אסורה מטעמי גיל, וכן פגיעה קשה בזכויות החוקתיות לשוויון ולחופש העיסוק.
עוד נטען, כי אנשים רבים בשכבת גיל זו נגררים למצבי עוני בשל הוצאתם משוק העבודה, בפרט כאשר טרם הצליחו לצבור זכויות פנסיוניות מלאות. בנוסף נטען, כי למרות שבאוניברסיטה קיים נוהל המאפשר העסקת עובדים לאחר גיל פרישה, הפעלתו במקרה זה כלל לא נשקלה.
האוניברסיטה טענה, כי החוק מעניק לה שיקול דעת בלעדי לחייב עובד לפרוש מעבודתו עם הגיעו לגיל הפרישה, וכי הוא חוקק לתכלית ראויה, שהינה לתת לעובד לנוח לעת זקנה ובמקביל לאפשר למעסיק לרענן את מצבת העובדים שלו. בנוסף נטען, כי ככלל, לא נוהגת האוניברסיטה להעסיק עובדים לאחר גיל הפרישה, וזאת בשל מצוקה תקציבית.
לכל עובד זכות לבקש לעבוד אחרי גיל 67
בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה נילי ארד, השופטת עפרה ורבנר והשופטת סיגל דוידוב) הכיר בקיומה של אפליית עובדים בשכבת גיל הפרישה וקבע, כי לעובדים נתונה הזכות לבקש מהמעסיק להמשיך לעבוד אף לאחר גיל הפרישה ואילו המעסיק מחויב לשקול את בקשת העובד בכובד ראש תוך שקילת הגורמים הרלוונטיים ובהם מצבו האישי. חובה זו, כך נקבע, נובעת מחובת ההגינות ותום הלב בהן חב מעסיק כלפי עובדו.
בנסיבות המקרה, נקבע כי על האוניברסיטה הייתה מוטלת החובה לשקול לעומק את בקשת המערערת, בעיקר לאור הנוהל הקיים באוניברסיטת בר אילן, המאפשר המשך העסקה גם לאחר גיל הפרישה ומשלא פעלה כן, נפל פגם ממשי בהתנהלותה.
לפיכך נפסק כי בר אילן תשלם למערערת פיצוי בסך של 50,000 שקל וכן תישא בהוצאות המערערות בשתי הערכאות, בסך של 7,500 שקל.
עו”ד אבי סלמן ממשרד עורכי דין סלמן-אלון העוסק בדיני עבודה מגיב:
“בפסק דין חשוב ומעמיק, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעור העובדת בחלקו, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה וזאת בהסתמך על הפסיקה הרווחת בנושא, לפיה פרישת עובד בגיל הפרישה הקבוע בחוק לא תיחשב אפליה פסולה.
יש להדגיש, כי בית הדין הארצי העניק משקל בהחלטתו לעובדת קיומו של נוהל פרישה ספציפי באוניברסיטה, לפיו יש לאפשר, במקרים מסיימים, להאריך את ההעסקה לאחר גיל הפרישה.
מעניין יהיה לראות את פסיקת בג”ץ בעניין ככל שיידרש לדון בסוגיה, לרבות לעניין חוקיות קביעת גיל פרישה אחיד סטאטוטורי בחוק גיל פרישה, התשס”ד-2004.”
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
www.psakdin.co.il
