בפסק דין שניתן לאחרונה, דן בית הדין האזורי לעבודה בתביעה של עובדים אשר מידי בוקר הגיעו לעבודה בהסעות מאורגנות מטעם המעסיקה והמתינו כשעה וחצי בחצר המפעל, בטרם החלו בעבודתם. בית הדין דן בשאלה האם העובדים זכאים לפיצוי כספי בגין זמן ההמתנה.
העובדים, תושבי הרשות הפלסטינית, עבדו אצל המעסיקה במפעל באזור התעשייה “עטרות” שבירושלים. העובדים הגיעו למפעל מידי בוקר בהסעות מאורגנות מטעם המעסיקה. במסגרת ההסעות שסיפקה להם המעסיקה, העובדים הגיעו למפעל בסביבות השעה 5:30 בבוקר, בזמן שעבודתם במפעל התחילה רק בשעה 7:00, ונאלצו להמתין מידי בוקר במשך כשעה וחצי באזור חצר המפעל. העובדים לא נדרשו לעבוד בעת הגעתם למפעל ועד לשעה 7:00. בזמן ההמתנה העובדים העבירו את הזמן באופן חופשי.
נקבע כי העובדים ידעו שהמפעל נפתח רק בשעה 7:00, וממילא ידעו כי הם יכולים לבצע את תפקידם, חיתוך עופות, רק לאחר הגעת השוחטים למפעל, דהיינו לא לפני השעה 7:00 בבוקר. כמו כן, העובדים ידעו כי לא יקבלו שכר במהלך זמן ההמתנה.
במהלך זמן ההמתנה העובדים היו רשאים לעשות כרצונם ובתוך כך יכלו גם לצאת משטח המפעל.
נקבע כי סידור ההסעות ויציאה מוקדמת מהכפרים דרך מחסום קלנדריה למפעל הייתה אינטרס של העובדים, שהעדיפו להמתין בחצר המפעל ולא להמתין פרק זמן ממושך במחסום. יציאה בהסעה מוקדמת הקנתה לעובדים ביטחון למעבר מהיר בטרם יצירת הפקקים במחסום.
העובדים ידעו כי קיימת אפשרות להגעה עצמאית למפעל. העובדים לא ידעו על האפשרות לקבל החזר נסיעה כאשר הגיעו באופן עצמאי, וסברו כי אם לא ייטלו חלק בהסעה של המעסיקה, עלות הנסיעה למפעל תהיה עליהם.
בית הדין קבע כי יש לדחות את טענת העובדים לסעד כספי בגין זמן ההמתנה.
נקבע כי העובדים הגיעו למפעל באמצעות הסעה שיוצאת מוקדם כדי להימנע משהות נסיעה ממושכת. מדובר היה באינטרס משותף של שני הצדדים – העובדים והמעסיקה, אולם בראש ובראשונה אינטרס של העובדים שלא להאריך את משך נסיעתם ועל מנת שיגיעו למפעל בזמן. בנוסף, בידי העובדים עמדה האפשרות להגיע באופן עצמאי למפעל ובפועל העובדים מימשו זכות זו מפעם לפעם.
ככל שהעובדים סברו כי היה מקום לתמורה כספית בגין זמן ההמתנה, הרי שהיה עליהם לדרוש זאת מהמעסיקה באופן ישיר במסגרת המו”מ על תנאי העסקתם, ולא ניתן בנסיבות העניין לדרוש סעד כספי בגין פרק זמן זה בדיעבד לאחר שהעובדים סיימו את עבודתם במפעל.
המלצתנו למעסיקים: יש לבדוק בכל מקרה ומקרה, בהתאם לנסיבותיו, האם יש לשלם לעובד עבור ‘זמן המתנה’.
(ס”ע 1331-12-21, מיום 7/8/25).
