העובד טען כי עבד שעות עבודה נוספות רבות עליהן לא קיבל שכר כלל. לטענתו, עבד 6 ימים בשבוע, לעיתים עבד 20 שעות עבודה ביום והיו ימים שעבד משמרות כפולות של 16 ועד 20 שעות ואף מעבר לכך. העובד העמיד את תביעתו על שעתיים נוספות לכל יום עבודה וסה”כ 50 שעות נוספות בחודש למשך 84 חודשי עבודה.
בהתאם להסכמי העבודה שנחתמו על ידי הצדדים, היקף עבודתו של העובד היה 6 ימים בשבוע, 10 שעות עבודה ביום. בנוסף לכך, נקבע בהסכמי העבודה כי אם יהיה צורך, ישובץ העובד לעבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות.
בהסכמי העבודה נקבע כי על העובד לדווח ולנהל יומן עבודה על בסיס יומי ושבועי ולמסור לנציג המעסיקה. העובד הצהיר כי בסיום כל יום עבודה הוא העביר דוח מפורט על העבודה שנעשתה בכל אותו יום עבודה.
נציג המעסיקה הודה כי היו שעוני נוכחות, אולם לא השתמשו בהם. אופן מעקב אחר שעות העבודה היה באמצעות מערכת “איתורן”.
בית הדין קבע כי בהתאם להוראת סעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, על המעסיק לנהל רישום של שעות העבודה של העובד. בהיעדר רישום כאמור, הנטל להפרכת שעות העבודה הנטענות ע”י העובד – חל על המעסיקה.
בית הדין קבע כי המעסיקה לא עמדה בנטל להפרכת שעות העבודה הנטענות ע”י העובד, מהסיבות שלהלן:
ראשית, לפי הסכמי העבודה, העובד עבד שעות נוספות. מתכונת עבודת העובד היתה 6 ימים בשבוע, 10 שעות ביום.
שנית, דוחות האיתורן שצירפה המעסיקה לתיק אינם משקפים את שעות עבודתו של העובד. לשימושו של העובד ניתנו שני רכבים מטעם המעסיקה, אך המעסיקה בחרה לצרף רק את דוחות האיתורן של אחד הרכבים. בבואו של בית הדין לבחון האם עלה בידי המעסיקה להפריך את גרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות, אין כל משמעות לצירוף דוחות חלקיים, של רכב אחד בלבד.
שלישית, דוח האיתורן שהוגש מתעד גם נסיעות פרטיות ואינו משקף נכוחה את שעות עבודת העובד.
רביעית, דוחות הנוכחות הם דוחות שהמעסיקה ערכה לצורך הדיון ואין מדובר בדוחות נוכחות מזמן אמת שנחתמו / נרשמו על ידי העובד.
בית הדין קבע כי הנטל להפרכת גרסת העובד לעניין שעות עבודה נוספות, מעבר למסגרת עבודתו, מוטל על המעסיקה, שעה שלא המציאה דוחות / רישום שעות עבודתו של העובד. מהעדויות, התצהירים וחומר הראיות, ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, אולם לא ניתן לאמוד ולהוכיח את מספר שעות העבודה הנוספות, מפאת היעדר רישום נוכחות כנדרש על ידי המעסיקה. בית הדין קבע כי בהתאם להלכת ריעני (47715-09-14, מיום 29/3/17) חלה החזקה בה ניתן לחייב את המעסיקה בעד 60 שעות נוספות בחודש. יחד עם זאת, בהתאם לתביעתו, העובד תבע 25 שעות נוספות לחודש בלבד ולפיכך, אין מקום ליתן סעד מעבר למה שנתבע ובהתאם, העובד זכאי לתוספת של 25 שעות נוספות לחודש.
לאור האמור, נקבע כי העובד זכאי לתשלום בגין שעות נוספות בסך 291,375 ₪ בגין 2,100 שעות נוספות אותן תבע בתביעתו (2,100 שעות נוספות – לפי 25 שעות נוספות בחודש למשך 84 חודשי עבודה, בהתחשב בתקופת ההתיישנות) בהתאם לחישוב הבא:
שכר חודשי של 20,201 בחלוקה ל-182 שעות בחודש = 111 ₪ לשעת עבודה.
111 ₪ X 125% = 138.75 ₪ = עלות שעה נוספת.
138.75 * 2,100 שעות נוספות (25 ש”נ * 84 חודשים)= 291,375 ₪.
(סע”ש 25293-08-22, מיום 22/10/25).
___________________________________________________________________________________________________________________________________________
