בפסק דין אשר ניתן לאחרונה, דן בית הדין האזורי לעבודה בתביעת עובד שעתי, בשכר שעתי בסך של 46 ₪, אשר עבד במשמרות, בהיקף משרה משתנה, להפרשי פדיון חופשה ודמי חופשה.
העובד הועסק במתכונת של 6 ימי עבודה בשבוע. בית הדין קבע כי בהתאם לחוק חופשה שנתית העובד היה אמור לצבור סה”כ 41 ימי חופשה כולל שבתות (דהיינו ימי חופשה ‘ברוטו’), לפי החישוב כדלקמן:
בשנת 2019 התקיים הקשר המשפטי בין הצדדים בחלק מהשנה, מיום 3.2.2019 ועד חודש 12/2019, סה”כ 255 ימי עבודה. על כן, חל סעיף 3(ג)(1) לחוק חופשה שנתית והעובד היה זכאי בגין שנה זו ל-16 ימי חופשה (מאחר ועבד בפועל יותר מ-240 ימים).
בשנת 2020 התקיים הקשר המשפטי בין הצדדים משך כל השנה, סה”כ 221 ימי עבודה. על כן, חל סעיף 3(ב)(1) לחוק חופשה שנתית והעובד היה זכאי בגין שנה זו ל-16 ימי חופשה (מאחר ועבד בפועל יותר מ-200 ימים).
בשנת 2021 התקיים הקשר המשפטי בין הצדדים בחלק מהשנה, מיום 1.1.2021 ועד 8.8.2021, סה”כ 147 ימי עבודה. על כן, חל סעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית והעובד היה זכאי בגין שנה זו ל-9 ימי חופשה (9.8 = 16 * 147/240, חלק של יום חופשה לא בא במניין).
בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית השכר הרגיל לגבי עובד בשכר הוא: “שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד”.
השכר הרבעוני של שלושת חודשי ההעסקה המלאים ביותר בשנה שקדמה למועד סיום העסקת העובד עומד על סך של 30,145 ₪ (שלושת החודשים 8/2020, 9/2020 ו-10/2020) (כולל השכר ששולם לו באותם חודשים בגין שעות שבת רגילות, חגים וחופשה). לפיכך “שכר העבודה היומי הממוצע”, קרי “מחיר” יום החופשה הוא 335 ₪ ( = 90 / 30,145 ₪).
נוכח האמור לעיל, העובד היה זכאי בגין כל תקופת ההעסקה שלו לפדיון חופשה בסך מצטבר של 13,733 ₪ (= 335 ₪ * 41 ימי חופשה).
מתלושי השכר עולה כי בתקופת ההעסקה שלו שילמה לו המעסיקה כדמי חופשה ופדיון חופשה סך כולל של 9,477 ₪. מכאן שהעובד היה זכאי להפרשים בגין האמור בסך של 4,256 ₪. אך בפועל העובד תבע סך של 3,346 ₪ ולא ניתן לפסוק לו מעבר למה שתבע.
(ד”מ 22484-05-22, מיום 30/7/24).
