ביה”ד: פיטורי עובד – ללא ראיה ממשית כי ביצע עבירה – מהווים פגם בהליך הפיטורים
במהלך אחד מימי עבודתו תוך פינוי ציוד ממחסן של לקוח, נטל העובד גרוטאות ברזל שמצא ומכר אותן לסוחר. בהמשך היום התברר לעובד כי הגרוטאות יועדו לשימוש חוזר…
עובדות המקרה
מדובר בעובד שהועסק במשך 26 שנה עד לפיטוריו תוך שנשללו ממנו פיצויי הפיטורים. לטענת המעסיק, העובד ביצע עבירת גניבה – במהלך אחד מימי העבודה תוך פינוי ציוד ממחסן של לקוח, נטל העובד גרוטאות ברזל שמצא ומכר אותן לסוחר. בהמשך היום התברר לעובד כי הגרוטאות יועדו לשימוש חוזר ולכן רכש מחדש את הגרוטאות והשיב אותן לבעליהם. לאחר המקרה נערך לעובד שימוע בו הוחלט לפטרו ולשלול ממנו את פיצויי הפיטורים. בשל כך הגיש העובד תביעה בין היתר לתשלום פיצויי פיטורים, ימי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
דיון והכרעה
ראשית סקר בית הדין את התשתית המשפטית לנושא שלילת פיצויי פיטורים.
סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ”ג-196, מסדירים את אפשרות המעסיק לשלול מעובד פיצויי פיטורים במקרה בו העובד פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על הצדדים, המצדיקות פיטורים ללא פיצויים.
בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, בית הדין האזורי לעבודה הוא בעל הסמכות לקבוע כי פיטורי העובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. זאת בהתאם לתקנון העבודה בתעשייה הקובע כי עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה, צפוי בין היתר לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית או מלאה של פיצויי הפיטורים.
הפסיקה פירשה את הסדר שלילת הפיצויים בצורה מצומצמת שתעשה במקרים קיצוניים וזאת לאור תכליתם הסוציאלית של פיצויי הפיטורים ואופיים הקוגנטי.
בנוסף קבעה הפסיקה כי מדובר בסנקציה עונשית ולפיכך עליה להיות מידתית. כך שבמסגרת ההכרעה על שלילת פיצויי פיטורים, יש לשקול, לצד חומרת המעשים שהובילו לפיטורים, גם את מכלול נסיבות יחסי העבודה ואת נסיבותיו האישיות של העובד.
האם המעסיקה היתה רשאית לשלול את פיצויי הפיטורים של העובד?
לאחר שבחן את העדויות שהוצגו בפניו ואת המסכת העובדתית, קבע בית הדין כי לא היה מקום לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת.
ראשית התייחס בית הדין לשאלה, האם הוכח כי העובד גנב או התכוון לגנוב מהמעסיק.
בית הדין הסביר כי ככל שמעסיק מבקש לייחס לעובדו ביצוע עבירה פלילית ולהטיל עליו סנקציות בשל כך, אין הוא רשאי לסטות מהכללים שנקבעו בדיני העונשין ביחס לעבירה המיוחסת. לפיכך, יש לקבוע ברמת ודאות גבוהה מעבר לספק סביר, כי עבירת הגניבה המיוחסת לעובד, אכן בוצעה על ידו.
במקרה זה, הבהיר בית הדין, אין קביעה של רשות מוסמכת כי העובד ביצע עבירה של גניבה, לא הוגשה תלונה למשטרה, לא נערכה חקירה ולא הוצג הסרטון, שהמעסיקה טענה שנמצא בידיה, ובו רואים את העובד גונב.
שנית, בית הדין קבע כי לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לפי המשפט הפלילי ממי שמבצע עבירה כאמור. בית הדין הסביר כי הגרוטאות שנלקחו ע”י העובד נעשו בשל פרקטיקה נוהגת של נטילת הגרוטאות ומכירתן, מקום בו הדבר אפשרי, ומתוך הנחה שגויה שאותן גרוטאות הן חלק מהגרוטאות שפונו לאשפה. מרגע היוודע הטעות, העובד סב על עקבותיו, קנה את הגרוטאות חזרה מהסוחר ומסר אותן לבעליהם.
לנוכח האמור והעובדה כי הגרוטאות שבו לבעליהם, קבע בית הדין כי היסוד העובדתי של עבירת הגניבה לא התמלא. למעלה מין הצורך ציין בית הדין כי נטילת העובד דבר מה מתוך ערימת גרוטאות המיועדות לסילוק כאשפה, אינה יכולה להיחשב כמעשה בלתי לגיטימי ובלתי סביר. כמו כן, לא ניתן לראות במעשה, בנסיבות בהן נעשה, כמעשה שדבק בו רבב פלילי.
אמנם בית הדין ציין כי אין להקל ראש בנזק התדמיתי שנגרם למעסיק ובמשבר האמון שהדבר יצר ולפיכך הצדיק את הפעולות המידיות בהן נקט המעסיק: קיום בירור דחוף, דרישה לכתוב מכתב הבהרה והתנצלות שיועבר ללקוח, וזימון העובד לשימוע לפני פיטורים. עם זאת קבע כי שלילת מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד לאחר מספר כה רב של שנות עבודה – אינה מוצדקת. בית הדין נימק קביעתו זו בהתייחס למספר פרמטרים:
א. למעסיק לא נגרם בפועל נזק כלכלי תדמיתי או אחר כתוצאה מהמעשה המיוחס לעובד, ולראייה – הלקוח ממנו “נגנבו” הגרוטאות המשיך את התקשרותו העסקית עם המעסיק למחרת יום המקרה.
ב. נסיבותיו האישיות של העובד – העובד פוטר בהיותו בן 64 ממקום העבודה בו עבד כמעט מחצית חייו, בשל עבירת גניבה שיוחסה לו, שאותה לא ביצע. העובד עבד בנאמנות עבור המעסיק במשך תקופה ארוכה של 26.5 שנים כאשר מעולם לא נפל דופי בהתנהלותו בעבודה. תקופת עבודה כה ממושכת, ציין בית הדין, במיוחד בעבודה פיסית וקשה, מהווה אינדיקציה לתרומתו של העובד למקום העבודה.
לנוכח כל האמור, קיבל בית הדין את תביעת העובד בכל הקשור לזכותו לקבלת פיצויי פיטורים מלאים ולדמי הודעה מוקדמת.
האם פיטורי העובד נעשו שלא כדין?
לאחר שבחן את מכלול הראיות ובהסתמך על מסקנתו כי שלילת פיצויי הפיטורים נעשו ללא הצדקה, קבע בית הדין כי פיטורי העובד בעילה של גניבה ומעילה באמון – נעשו שלא כדין.
בית הדין הסביר קביעתו ואמר כי ההחלטה לפטר את העובד אינה מתיישבת עם עובדות המקרה:
ראשית הפיטורים נעשו חרף העובדה שלא היתה בידי המעסיק ראיה של ממש כי העובד ביצע את עבירת הגניבה, דבר המהווה פגם היורד לשורשו של עניין בהליך השימוע.
שנית, המעסיק ידע כי לא מדובר בגניבה אלא בטעות שנעשתה בתום לב כאשר עם היוודע דבר הטעות, השיב העובד את הגרוטאות והמצב שב לקדמותו. לא זו בלבד אלא שהתנצלותו של העובד והשבת ה”גניבה” לבעליה, לא נלקחו כלל בחשבון במסגרת שיקולי המעסיק בהחלטה לפטר את העובד.
בית הדין הוסיף ואמר כי התעקשותו של המעסיק לשלול מהעובד את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו לאחר תקופת עבודה כה ארוכה, מחזקת את העובדה כי החלטת הפיטורים נתקבלה בחוסר תום לב. כמו כן חוסר ההלימה בין המעשה ותוצאותיו לבין ההחלטה לפטר את העובד, מחזקת את טענת העובד כי הליך השימוע נעשה מן הפה אל החוץ.
לנוכח האמור, גילו המתקדם ותקופת עבודתו המשמעותית של העובד אצל המעסיק, קבע בית הדין כי העובד זכאי לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
מספר ושם ההליך סעש (ת”א) 5676-07-19 מיכאל סונקין – א.הובלה ושירותים מירו את אברהם בע״מ
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב יפו
ניתן ביום: 25.2.2024
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
