רחל לניאדו, ששימשה 11 שנים כמנכ”לית “יד לבנים”, סולקה אחרי שהתגלה כי השתמשה בתרומות של העמותה להפקת טובות הנאה אישיות. בית הדין לעבודה קבע שאין לשלול ממנה פיצויי פיטורים
כמעט רבע מיליון שקל – זהו הסכום שתקבל מנכ”לית “יד לבנים” לשעבר, רחל לניאדו, אשר פוטרה בעקבות שורת מעשים לא ישרים. השופטת אופירה דגן-טוכמכר מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה את תביעתה של לניאדו לקבלת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, לאחר שאלה נשללו ממנה במעמד פיטוריה. לדברי השופטת עצם הפיטורים מהווים עבורה עונש כבד ביותר, ואין מקום להוסיף עליהם סנקציה כספית.
לניאדו (התובעת) החלה את עבודתה בעמותת “יד לבנים” (הנתבעת) בשנת 1999 בתפקיד מזכירה. עם השנים היא קודמה בתפקידיה עד שבשנת 2009 מונתה למנכ”לית העמותה. לאחר כ-11 שנות כהונה – על רקע חשדות להתנהלות בלתי תקינה מצדה תוך ניצול מעמדה הבכיר בעמותה – היא זומנה לשימוע ובהמשך פוטרה.
במעמד הפיטורים החליטה העמותה, עקב חומרת המעשים לשיטתה, לשלול מלניאדו את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת להם היא זכאית. מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין בנובמבר 2020.
לטענת לניאדו פיטוריה בוצעו באופן לא חוקי, משיקולים זרים, בחוסר תום לב ותוך קיפוח זכויותיה. לגישתה יו”ר העמותה תפר לה תיק במטרה לסלק אותה מהעמותה אחרי שנות עבודתה הרבות. לניאדו תבעה מספר זכויות סוציאליות הנובעות מסיום העסקתה ואשר טרם שולמו לה, ובפרט פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
אלא ש”יד לבנים” עמדה איתנה בדעתה כי ללניאדו לא מגיעות הזכויות הנתבעות. לטענת העמותה, עלה בידה להציג ראיות משכנעות על אודות מעשים חמורים שעשתה לניאדו תוך ניצול מעמדה לצורך הפקת טובת הנאה אישית, באופן המצדיק לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים.
מלגות לאבא, סמארטפון לילד
ואכן, השופטת דגן-טוכמכר קבעה שהעמותה הוכיחה שורת אירועים פסולים מצדה של לניאדו, אשר היוו את הבסיס לסיום העסקתה אחרי למעלה מ-20 שנה.
כך למשל, העמותה הראתה כי לניאדו השתמשה בתרומה שניתנה לצורך הנצחת חלל צה”ל, לצורך עריכת טקס הכנסת ספר לתורה לעילוי נשמת אביה, שאין מחלוקת כי נפטר בגיל מבוגר ממחלה, ולא היה בגדר “גיבור ישראל שנהרג על קידוש השם” כפי שנרקם על פרוכת הספר.
עוד הציגה העמותה ראיות לכך שהתובעת השתמשה בכספי העמותה כדי לרכוש לבנה “סמסונג גלאקסי” בעלות של כ-2,800 שקל. לניאדו, כך השופטת, הסתירה במשך כשנה את הרכישה עד שנאלצה למסור את המכשיר לתיקון, מה שהוביל למשלוח החשבונית לעמותה ולגילוי העניין.
יתרה מכך, בסמוך למינויה כמנכ”לית סידרה לניאדו לאביה (שהיה אז בחיים) מלגות לימודים וזאת למרות שהוא לא היה חבר הארגון ולא עמד בתנאים לקבלת המלגות. השופטת הוסיפה כי בהעדר ראיה לרישום אביה ללימודים, ובהתחשב במצבו הרפואי באותה תקופה – ספק אם המלגות אכן הופנו לייעודן המקורי.
“די באמור לעיל”, כתבה השופטת, “כדי להבהיר כי התגלו די והותר מקרים בהם התובעת התנהלה באופן פגום במישור היושרה, ואשר היה בהם כדי להצדיק את פיטוריה”.
אלא שלדבריה עצם הפיטורים מהווה עונש כבד ללניאדו, כאשר החלטת העמותה לשלול ממנה פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בסך כולל של 226,380 שקל מהווה עונש בלתי סביר ומידתי מבחינתה.
בנסיבות אלה היא קבעה שהעמותה תשלם לה את הסכום האמור, בצירוף 10,000 שקל כהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד.
- ב”כ התובעת: א. נחום ועו”ד א. בסרגליק
- ב”כ הנתבעת: עו”ד ש. גוטרמן כספי ו א. שלומוב
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
- לניאדו נ’ יד לבנים – ארגון להנצחת חללי מערכות ישראל וטיפול במשפחות
