האם שינוי שעות העבודה, למשל הקדמת שעת תחילת יום העבודה, מהווים עילה להתפטרות בשל הרעת תנאים המזכה את העובד בפיצויי פיטורים?
תשובה:
לפי ההלכה הפסוקה, על מנת להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) על העובד לעמוד בשלוש משוכות:
האחת, להוכיח כי אכן הייתה “הרעה מוחשית” בתנאי עבודתו, או “נסיבה אחרת” שבשלה אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו.
השנייה, להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר.
השלישית, להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר, והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון.
שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה ובתנאי העבודה, הפוגעים בעובד (בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד), הוזכרו בפסיקה כנסיבות שעלולות להיחשב כהרעת תנאים מוחשית ולהוות צידוק מספיק לעובד להתפטר מעבודתו ולהיות זכאי לפיצויי פיטורים.
עם זאת, הפסיקה הדגישה כי נסיבות אלו חייבות להיות משמעותיות ולא כל שינוי בסדרי עבודה מצדיק התפטרות בדין פיטורים (ראה למשל ס”ע 15540-09-09 זהבית מלול נ’ רוני עמר שרותי הנהלת חשבונות בע”מ, ניתן ביום 3.2.2013 בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שם נפסק כי התקנת מצלמות בחללים הפתוחים בעבודה אינם מהווים הרעה מוחשית).
כמו כן, הפסיקה ציינה, כי לא אחת יקרה שעובד יראה את עצמו נפגע מהיחס אליו, הן מצד מעביד והן מצד חבריו לעבודה, אך לא בכל מקרה או שרשרת של מקרים, הגורמים לעובד אי-שביעות רצון, או מורת-רוח, יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצויים, מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים (דב”ע לג/34 – 3 ארנה קורנבליט נ’ א’ רוזנגרטן בע”מ, ניתן ביום 10.4.73 בבית-הדין הארצי לעבודה).
למעשה, בית הדין הוא שמוסמך לקבוע האם שינוי מסוים בתנאי העבודה עולה כדי הרעה מוחשית המזכה את העובד בפיצויי פיטורים. לגבי הפחתת היקף המשרה, שלא בעקבות הסכמת הצדדים, הפחתת שעות העבודה בדרך כלל תהיה כרוכה בהפחתת השכר, והפחתת שכר הוכרה ככלל כהרעת תנאים המזכה בפיצויי פיטורים בהתפטרות. אך בכל מקרה בית הדין בוחן כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו הספציפיות.
לגבי הגדלת שעות העבודה, ייתכן והדבר ייחשב כהרעת תנאים לפי נסיבותיו הספציפיות של העובד.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
