מעסיקה מענף הבניה טענה שהעובד הילך עליה אימים כדי שתפטר אותו עד שנענתה לו. בית הדין לעבודה דחה את הטענה וחייב אותה לשלם פיצויים.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של עובד בענף הבנייה נגד מעסיקתו, לתשלום זכויות סוציאליות עבור תקופת עבודתו אצלה. בין היתר טען העובד שהחברה פיטרה אותו ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. השופטת דגית ויסמן קיבלה את התביעה ופסקה לתובע סכום כולל של 200 אלף שקל עבור הזכויות השונות, ובכלל זה פיצויי הפיטורים.
העובד הועסק בחברה למשך כ-5 שנים בתפקיד מתקין פיגומים באתרי בנייה, ושכרו שולם במזומן. לדבריו, הוא פוטר מהחברה בשלהי 2018 עקב צמצומים.
בעקבות זאת, הוא הגיש נגד החברה תביעה לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות שלטענתו לא שולמו לו. העובד ציין ששכרו היומי היה 500 שקלים נטו, וסכום זה מהווה את הבסיס לחישוב זכויותיו.
החברה טענה מנגד שהעובד התפטר מיוזמתו, אך הפעיל עליה לחץ ואיומים על מנת שתמסור לו מכתב פיטורים. לטענתה, התובע הילך אימים על מנהל החברה ואף נהג לגנוב ציוד מהחברה ולמכור אותו לצדדים שלישיים. עוד נטען כי התובע נהג לקחת הפסקות מרובות וגרר אחריו עובדים נוספים באופן שהסב לה נזק. ביחס לשכרו של התובע, החברה טענה כי הוא היה נמוך בהרבה מזה שצוין בתביעה, ונע בין 200 ל-360 שקלים ברוטו ליום (בהתאם לוותק).
“סגר את העסק”
השופטת ויסמן קבעה שהתובע פוטר על רקע צמצומים של הנתבעת, ולכן הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים. היא הסבירה שמנכ”ל החברה החליט לסגור את העסק עקב מחלת הסרטן בה חלה, וכי הלחץ שהופעל עליו על ידי העובד – אם הופעל – נגע רק לדיווח של מועד סיום ההעסקה. השופטת הדגישה כי בפועל פוטרו כלל עובדי החברה, ולא רק התובע.
אומנם, התובע העיד כי שמח להתבשר על הפיטורים שכן לא היה מעוניין יותר לעבוד בחברה, אך השופטת קבעה שבפועל ההחלטה לפטרו הייתה של הנתבעת בלבד.
בהמשך קבעה השופטת כי תלושי השכר שהוצגו לה אינם משקפים את שכרו האמיתי של התובע ולכן אין לייחס להם משקל. היא נימקה כי השוואת הנתונים בין התלושים לבין כרטיסי העבודה מלמדת שהתובע הרוויח סכומים גבוהים יותר מאלה שציינה הנתבעת.
בהקשר זה ציינה השופטת כי התובע הציג סרטון בו נראה מנכ”ל החברה משלם לו 2,500 שקלים כשהם אומרים אחד לשני שזה עבור עבודה של חמישה ימים, כלומר 500 שקלים ליום, כך שגרסת התובע אמינה יותר.
לפיכך היא פסקה לתובע פיצויי פיטורים על בסיס שכר יומי של 500 שקלים ברוטו ובסך הכל – בהתחשב בתקופת העבודה ובחלקיות המשרה – סך של כ-60 אלף שקל.
עוד נפסקו לטובת התובע תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר על שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, פדיון חופשה, דמי חגים, שי לחג, פדיון הבראה, דמי מחלה ופיצויים לפי חוק הודעה לעובד וחוק הגנת השכר. בסך הכל חויבה החברה לפצות את העובד ב-198,830 שקל. כמו כן נפסקו לטובתו הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל.
מנגד, בקשת התובע להרמת מסך נגד מנכ”ל החברה, שצורף להליך כנתבע, נדחתה. התובע חויב לשלם למנכ”ל 5,000 שקל הוצאות.
- ב”כ התובע: עו”ד איתי חפר
- ב”כ הנתבעים: עו”ד ינון ברקאי
- סע”ש 49542-02-19 בן זינו נ’ חי-עד פיגומים בע”מ
