ביה”ד הארצי לעבודה (עב”ל 9465-07-20) קיבל ביום 5.8.2021 את ערעורו של משה פישר (להלן: המבוטח) וקבע כי אוטם שריר הלב שעבר המבוטח הינו תוצאה של “אירוע חריג” המחייב מינוי מומחה יועץ רפואי, אשר יכול ויקבע כי מדובר ב”פגיעה בעבודה”.
תמצית עובדתית
המבוטח כבן 65 ניהל מביתו עסק עצמאי בתחום ציוד שיקום פיזיותרפי.
במחצית מאי 2016, נטל המבוטח חלק בכנס שנתי של העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל. המבוטח הציג בכנס, על גבי דוכן בנוי ששכר ממארגני הכנס, מוצרים מיובאים על ידו.
למחרת פנה לרופא המשפחה בבקשה להקדים תור קיים לקרדיולוג. בהיות המבוטח בעל עבר במספר אירועי לב שהצריכו התערבות כירורגית, הפנה אותו רופא המשפחה לחדר מיון, בו אובחן כי לקה באוטם שריר הלב ונערך לו צנתור.
לטענת המבוטח נגרם אוטם שריר הלב בשל אירוע חריג בעבודה ביום השני של הכנס בעקבות מאמץ פיזי קשה במיוחד. לטענתו, בנו שסייע בידו יום קודם בהעמסת מכשירים ששוקלים עשרות ק”ג והובלתם לכנס, הגיע למחרת באחור, ולכן הוא נאלץ לפרוק את רוב המכשירים הכבדים בכוחות עצמו, להעמיסם על גבי עגלה ולסחוב אותם עשרות מטרים עד לרכבו.
בשלב זה, חש בכאבים ולחץ בחזה.
פס”ד של ביה”ד האזורי
ביה”ד האזורי דחה את התביעה שכן: לא הובאה ראיה לסחיבת מכשירים כבדים, נחזה כי הבן העיד על מכשירים של 25 ק”ג בעוד שנטען כי הללו בני 40 עד 70 ק”ג, וכי הוכח כי המבוטח עבר בעבר כבר חמישה או שישה צינתורים ובתקופה שקדמה לכנס התלונן על לחץ בחזה לאחר הליכה למרחקים קצרים.
כמו כן העובדה שלא טען בפני רופא המשפחה כי חש ברע עקב הכנס שנערך אך אתמול היא בגדר “אנמנזה שוללת”. גם העובדה כי נהג מהרופא הביתה בעצמו שימשה לרעתו.
טיעוני הצדדים בערעור
לטענת המבוטח, טעה ביה”ד האזורי עת התעלם מהרישום לפיו יום קודם לאשפוז ביצע מאמץ פיזי חריג, וכן יש בסמיכות הזמנים ההדוקה בין המאמץ שהפעיל לבין הופעת התסמינים כדי לתמוך בעמדתו, כי לא ניתן משקל מספק לעדות הבן, וכי בכל אופן כבר נפסק כי במקרה של ספק – יש להעביר את התיק למומחה יועץ רפואי.
לטענת המוסד לביטוח לאומי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של ביה”ד האזורי, המבוטח לא הוכיח קיום אירוע חריג מוגדר בזמן ובמקום, לא היו עדויות חיצוניות פרט לזו של הבן והרעיה, היו סתירות סתירות בהודעות ועדויות הבן, כי ביקור המבוטח אצל רופא המשפחה היה “ביקור רגיל”, ומדוח הצנתור עולה כי המבוטח, שסבל מזה שנים מתעוקה בחזה, התלונן על כאבים שהופיעו “במאמצים קטנים” ולא בכאב שהופיע על רקע מאמץ חריג.
דיון והחלטה
ביה”ד הארצי קיבל את הערעור:
עפ”י הפסיקה, תנאי הסף להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה היא הוכחת אירוע חריג בעבודת המבוטח בסמוך לפני קרות האוטם, שגרם לדחק נפשי בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן, בהשוואה עם מאמץ רגיל בעבודתו של אותו איש, ועל מנת שיתקיים בו גורם “הפתאומיות”, עליו להיות תחום בזמן ובמקום.
בעניינינו, כממצא עובדתי, נקבע כי עבודתו הרגילה של המבוטח התבצעה בעיקרה מהמשרד שבביתו ולא הצריכה מאמץ גופני מיוחד. האירוע החריג התרחש בשעות אחה”צ של יומו השני של הכנס, עת נדרש למאמץ פיזי מיוחד עקב פריקת הדוכן ללא סיוע, ממכשירים השוקלים עשרות ק”ג, הובלתם והעמסתם על רכבו.
בעניין הפניה לרופא המשפחה והסיבה לכך נקבע: משלא נשללה גרסת המבוטח כי פנה לרופא להקדמת התור לביקור אצל קרדיולוג נוכח תחושתו הרפואית בעקבות הכנס, אין לראות ברישום אצל רופא המשפחה אנמנזה שוללת.
כמו כן בתעודת השחרור מבית החולים צוין כי “ביום טרם קבלתו התאמץ ועבד בירידי מוצרים. לדבריו “סחבתי חפצים…”. לדברי ביה”ד המסר דווח על ידו במועד קליטתו לביה”ח, בסמוך לאחר שהופנה על ידי רופא המשפחה. ביה”ד מתרשם ומקבל העילה ושולל קביעת “אנמנזה שוללת”.
הסתירות בעדויות ותצהיר הבן, לא ממשיות (25 ק”ג או יותר – אינו סותר בהכרח טענה ל- 70 ק”ג. וגם 25 ק”ג זה משקל כבד) והבן כלל לא נחקר על תצהירו.
ביה”ד מסכם וקובע בהסתמך על הלכת בריקלין כי: “גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע יש למנות יועץ רפואי… לפיכך, אף אם המערער הצליח לגייס מי מבאי הכנס להחליף את הבן בהעמסה, ואין כל ראיה לכך מעבר לעדות המערער עצמו… עדין ניתן לראות במאמץ הפיזי שאינו עולה בקנה אחד עם המאמץ הרגיל הנדרש בעבודת המערער ובכלל נסיבות האירוע, לרבות נוכח סמיכות הזמנים הברורה שבין האירוע לבין אוטם שריר הלב, משום “אירוע חריג” המחייב מינוי מומחה יועץ רפואי”.
וכך נפסק.
