כיצד להתייחס לחופשה ללא תשלום לצורך חישוב פיצויי פיטורים?
תשובה:
חופשה ללא תשלום, להוציא זאת שמכוח חוק, כגון החופשה לעובדת מכוח חוק עבודת נשים, אינה מהנושאים המוסדרים בחוק. לעיתים מוסדר נושא זה בהסכם קיבוצי, אך לרוב מוסדר הנושא בכל מקרה ומקרה בהסכם אינדיבידואלי, עם מתן החופשה.
בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, במהלך חופשה ללא תשלום יחסי העבודה “מוקפאים”. המצד האחד, יחסי עובד-מעביד נמשכים, ומהצד השני אין העובד חייב לעבוד ואין המעסיק חייב בשכר עבודה. עם תום החופשה ללא תשלום חוזר המצב, לעניין זכויות וחובות, לנקודה שבה הושעה חוזה העבודה. זאת, בכפוף כמובן למוסכם במפורש.
מבחינת צבירת זכויות, תקופת החל”ת אינה מצמיחה, לטובת העובד, זכויות הקשורות בצבירת רציפות הוותק, אלא אם כן הוסכם אחרת בין העובד למעביד. זאת, פרט לחריג לפיצויי פיטורים. תקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ”ד-1964, קובעת, כי לעניין קביעת סכום הפיצויים לא תובא במניין תקופה של חופשה או פגרה שלא בשכר העודפת על 14 יום לשנת עבודה, למעט תקופה כאמור שבעדה זכאית העובדת לדמי לידה.
כלומר, תקופה שבה עובד נמצא בחל”ת לא תיספר כתקופה הצוברת וותק לצורך פיצויי פיטורים, למעט 14 יום בשנה אשר ייספרו.
