בית הדין לעבודה קבע באחרונה שעל אף ההתנהלות הפסולה של העובדת בסמוך לפיטוריה ב-2015 אין הצדקה לשלול ממנה את הפיצויים, במיוחד על רקע המתיחות ששררה אז בינה לבין שותפה.
עד לתחילת שנת 2015 ניהלו שני שותפים את חברת “בר בובקה” שעוסקת בייצור מוצרים לקידום עסקים בישראל תחת המותג “מרקטייר”.
אך שרשרת אירועים שהתרחשו באותה תקופה הביאה למשבר אמון חמור בין שני המנהלים ובמרץ 2015 פוטרה אחת מהם מפעילותה בחברה.
כחצי שנה לאחר מכן הגישה המנהלת תביעה נגד החברה ונגד שותפה לשעבר בדרישה לקבל פיצויי פיטורים.
הנתבעים טענו מצדם שהתובעת פוטרה כי הקימה חברה מתחרה וניסתה “לגנוב” לקוחות מהחברה תוך העברת מידע עסקי וניצול קשריה, ובנסיבות אלה היא לא זכאית לפיצויים.
התובעת טענה מנגד שבאותה תקופה השותף פעל למידור שלה בחברה דרך שינוי סיסמאות ומניעת גישה למידע, ומעל בכספי החברה. עוד לדבריה, הוא איים עליה שירוקן את החברה מנכסיה ויותיר אותה ערבה להתחייבויות של מיליוני שקלים. התובעת הבהירה שבנסיבות אלה היא הייתה חייבת לנקוט בצעדי מגננה וכל פעולותיה נעשו במטרה להגן על זכויותיה בעסק.
השותף לא ענה להאשמות אך הוסיף שבסוף שנת 2014 התובעת באה אליו בדרישות לשנות את הרכב הבעלות בחברה ובמקביל ביצעה שביתה איטלקית ונעדרה מעבודתה.
עונש מספיק
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת הדס יהלום, כתבה שמחומר הראיות עלה שבמהלך סוף שנת 2014 ותחילת שנת 2015 התעורר ויכוח חריף בין התובעת לבין שותפה בנוגע לבעלות בחברה וזה היה הרקע למשבר. עוד עלה מהעדויות שבאותה תקופה השותף הסתיר מהתובעת מידע על אודות פעילות החברה.
השופטת קיבלה את טענות הנתבעים שעוד קודם לפיטוריה התובעת הקימה חברה אחרת וניהלה מגעים עם לקוחה מרכזית של החברה המשותפת במטרה להעביר אליה הסכם גדול שעמד על הפרק. “התובעת פעלה להפעלת העסק הפרטי שלה תוך כדי עבודתה בחברה המשותפת כשהיא מנצלת את קשרי העבודה שרקמה שם”, כתבה.
יחד עם זאת לדבריה, לא ניתן לנתק בין הפעילות שביצעה התובעת לבין ה”וויכוח המר” שניטש בינה לבין שותפה והניסיונות מצדו להצר את צעדיה בחברה. בנסיבות אלה, ואף שמעשיה של התובעת היו פסולים, אין הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים.
השופטת קבעה כי עצם הפיטורים היוו “עונש מספיק” לתובעת, שהייתה בעלת מניות ומנהלת בחברה במשך שנים, ולכן התביעה התקבלה. החברה חויבה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים של 124,000 שקל בתוספת שכר שלא שולם לה על החודש האחרון לעבודתה, דמי הבראה ופדיון חופשה. בסך הכל מדובר ב-219,142 שקל בתוספת הוצאות ושכ”ט עו”ד של 15,000 שקל. התביעה האישית נגד השותף נדחתה.
ב”כ התובעת: עו”ד ניסן חמוי
ב”כ הנתבעים: עו”ד דוד שטרנפלד, עו”ד חלי כהן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד עימאד נאסראלדין העוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
שני תורג’מן שור נ’ בר בובקה בע”מ ואח’
