אי הקפדה על שימוע במקרים חריגים גניבה ממעסיק

לאחרונה (3/5/17) ניתן פסק דין חשוב של בית הדין הארצי אשר מקל על מעסיקים אשר פיטורו עובדים תוך חריגה מכללי השימוע במקרים חריגים.

במקרה פסק הדין מדובר היה בעובד אשר הודה בגניבה. בית הדין דחה את טענות העובד לפגמים בשימוע וקבע:

“שימוע – פיטורי עובד עקב חשד בגניבה, מחייבים מתן זכות טיעון לעובד, הן כדי לאפשר לעובד להתמודד עם החשד והן כדי לאפשר לו לנסות ולהגן על מקום עבודתו.

עם זאת, ענייננו שונה. העובד הודה בסדרת גניבות ואף הוצא כנגדו צו הרחקה מעסקם של המעסיקים. בנסיבות אלה, אין להקפיד עם מעסיק הנמנע מעריכת שימוע, בגדרו לא ניתן כלל, בהיבט הנורמטיבי, לעסוק בעבירה המיוחסת לעובד כדי למנוע שיבוש הליכי חקירה משטרתית. עריכת שימוע בכתב או דחיית השימוע למועד מאוחר יותר, כפי שנפסק בפסק הדין, תוך הארכת יחסי העבודה עם עובד שהודה בגניבות, אינה מתחייבת במקרים מעין אלה ודי להפנות לעדות העובד עצמו לפיה “זה ברור” שעובד שגונב יפוטר באופן מידי ו”ברור שצריכים לפטר אותי” (ע’ 40 לפרוטוקול). מצאנו לנכון, לפיכך, לבטל את חיוב המעסיקים בתשלום לעובד בגין פיטורים שלא כדין עקב אי עריכת שימוע.”

בית הדין ביטל את חיוב המעסיק בתשלום פיצויים בגין פגמים בשימוע תוך שהוא מציין כי יש מקרים בהם אין מתחייב שימוע כהלכתו.

(עע (ארצי) 42510-06-15‏ ‏ אלכסנדר פינדיורין נ’ בן ציון זיסמן)

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.

מאת: עו”ד יוסי חכם