השבת כספי פיצויים למעסיק: באילו תנאים יכול מעסיק לדרוש השבתם?

כספי הפיצויים הוחזרו למעסיק ללא ידיעת העובד – מה קבע בית הדין?

עובדות המקרה
מדובר בעובד שהועסק בחברה במשך כעשור וזכויותיו הפנסיוניות היו מבוטחות בחברת מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע”מ (להלן: “מקפת“).
לאחר שהעובד התפטר ביקשה המעסיקה ממקפת להשיב לה את כספי הפיצויים שהיו צבורים בקרן הפנסיה של העובד ומקפת נענתה לבקשה.
העובד הגיש תביעה להשבת כספי הפיצויים בטענה כי חל עליו ההסדר הפנסיוני לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקופה היו מוגנים וכי מקפת לא הייתה רשאית להחזירם למעסיקה. עוד טען העובד כי מקפת פעלה בניגוד לתקנון ולחוזר הממונה על שוק ההון – לא הובאה לידיעתו בקשת המעסיקה למשיכת כספי הפיצויים ולא התאפשר לו להתנגד לכך.
מקפת טענה מנגד כי ההסדר הפנסיוני שנערך לעובד הוא הסדר מיטיב על הוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה ולכן סעיף 14 אינו חל והעובד אינו זכאי לכספים שנצברו עבורו בקופה. עוד טענה מקפת כי העובד לא הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים, ולכן בנסיבות סיום העסקתו רשאית הייתה המעסיקה לקבל חזרה את כספי הפיצויים שהופקדו לקופת הפיצויים שלו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
בית הדין עמד על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים (להלן: “החוק“) הקובע כי תשלום לקופת תגמולים או קרן פנסיה לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד או אם תשלום כאומר אושר בצו ע”י שר העבודה.
סעיף 26 לחוק קובע כי סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול. עוד נקבע כי הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד בעד עובד שבנתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה.
צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק שנכנס לתוקף בשנת 2008 (להלן: “צו ההרחבה“) החיל על כלל המעסיקים במשק את חובת הביטוח הפנסיוני בהתאם לשיעורים הקבועים בו.
סעיף 8 לצו ההרחבה קובע כי הפקדות ותשלומי מעביד בעבור רכיב פיצויי פיטורים אינן ניתנות להחזרה למעביד, למעט במקרה שבו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל אירוע מזכה בלבד. “אירוע מזכה” – מוות, נכות או פרישה בגיל 60 ויותר, ולמעט אם נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק.
עוד קובע צו ההרחבה כי הוראותיו אינן חלות על עובד המבוטח בהסדר פנסיוני מיטיב ביחס להסדר שנקבע בצו כך ששיעור ההפרשות בגינו לקופת גמל, לרבות לקרן הפנסיה, עומד לכל הפחות על 17.5% משכר העובד.

לאחר מכן פנה בית הדין לבחון את תקנון קרן הפנסיה של מקפת.
התקנון קובע כי מעסיק יהיה רשאי למשוך את הכספים שנצברו ביתרת הזכאות הצבורה על שמו של עובדו, באמצעות הגשת בקשה, על פי הנהלים המקובלים בקרן ובלבד שהמבוטח לא נפטר ובכפוף להסכם שבין המעסיק לבין המבוטח, והכל בכפוף לקבוע בהסדר התחיקתי ובמקרים הבאים בלבד:

• כספים שמקורם בהפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים ביתרת הזכאות של העובד ובלבד שבקשתו של המעסיק הובאה לידיעתו של העובד וניתנה לו האפשרות לחלוק על הבקשה ולא התקבלה התנגדות העובד לבקשה וזאת תוך תקופה של 60 ימים שניתנה לו בהודעה.
• החזר של הכספים ביתרת הזכאות הצבורה על שמו של העובד וזאת על פי הצהרתו של המעסיק ואישורו של המבוטח, על זכאותו של המבוטח, כעובד המעסיק, לזכויות פנסיה תקציבית מהמעסיק.
• על פי פסק דין או צו שיפוטי של ערכאה משפטית.

עוד קובע התקנון כי בכל מקרה של מחלוקת בין המעסיק למבוטח לגבי הזכאות לכספים ביתרת הזכאות הצבורה שבמרכיב הפיצויים של המבוטח ובטרם נוצרה זכאות לפנסיה, רשאית הקרן לעכב תשלום למעסיק או לעובד, וזאת עד שיומצא לקרן צו או פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת המורה לה לבצע פעולה בכספים המעוכבים, או קובע למי שייכים הכספים המעוכבים.

לבסוף בחן ביה”ד את חוזר הממונה על שוק ההון מיום 27.5.2003 הקובע באילו מקרים זכאי מעביד לקבל כספים שהפקיד בקופת גמל אישית לפיצויים:
כאשר עובד חדל לעבוד בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורין, והסכומים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהם אינם ניתנים להחזרה, והמעביד המציא להנהלת הקופה אחת מאלה:

• הצהרה כי עובדו חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין, והסכומים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שיצרף המעביד, כי הם ניתנים להחזרה. המעביד יצרף להצהרה את התחייבותו לשיפוי קופת הגמל במידה והיא תחויב בתשלום פיצויי פיטורין לאותו עובד. ההתחייבות תחול גם על חליף המעביד.
• פסק דין הצהרתי של בית הדין לעבודה המאשר כי העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין, וכי הכספים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, כי הם ניתנים להחזרה.
• לפי פסק דין של בית הדין לעבודה המורה לקופה להחזיר כספים למעביד.

הקופה תודיע לעמית על כוונתה להחזיר כספים למעביד ותצרף להודעתה את הצהרת המעביד או פסה”ד, לפי העניין, וזאת 60 ימים לפחות בטרם ביצוע ההחזר, אלא אם קבע בית הדין תקופה קצרה יותר. ההודעה תינתן באמצעות דואר רשום שישלח לכתובת מגוריו של העמית.
עוד נקבע בחוזר הממונה על שוק ההון כי:  “אין באמור בתקנון קופת גמל כדי להתיר לה לפעול בסתירה לאמור בחוזר זה, ואולם אם תקנון הקופה מתנה תנאים נוספים להחזרת כספים יחול גם תקנון הקופה, ואם תקנון הקופה אוסר על החזרתם לא יוחזרו כספים למעביד”.

בית הדין הוסיף והדגיש כי בתיקון מס’ 21 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), תשס”ה-2002 הוחמרו התנאים למשיכת כספי פיצויים שהופקדו לקופת גמל על ידי מעסיק, ונקבע כי משיכת כספים כאמור תתאפשר רק אם המעסיק המציא פסק דין הצהרתי המאשר שהעובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים והמעסיק זכאי לקבל את כספי הפיצויים, או הודעה מאת העובד, שנחתמה לאחר סיום יחסי העבודה, המאשר שכספי הפיצויים שהופקדו עבורו ניתנים להחזרה למעסיק. ואולם מאחר שהוראות תיקון 21 לא היו בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בחן ביה”ד את טענות הצדדים בהתאם למצב המשפטי שחל עובר לתיקון 21.

מן הכלל אל הפרט

ראשית דחה בית הדין את טענת העובד כי חל עליו סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
בית הדין הסביר כי העובד הצטרף בשנת 2002 כמבוטח בקרן הפנסיה של מקפת במסגרת הסכם אישי שנחתם בינו לבין המעסיקה ובין מקפת.
בהסכם זה נקבעו שיעורי דמי התגמולים כדלקמן: 6% תגמולי מעסיק, 5.5% תגמולי עובד, ו- 8.33% פיצויי פיטורים, ובסה”כ שיעורי ההפקדה היו 19.83% משכרו של העובד.
מדובר בהסדר פנסיוני מיטיב ביחס לשיעורי ההפקדות שנקבעו בצו ההרחבה, ולכן הוראות צו ההרחבה, ובכלל זה ההוראות המחילות את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, אינן חלות על העובד.
כמו כן לא נחתם הסכם המאמץ את תנאי האישור הכללי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
לפיכך לא חלה מניעה כללית להשבת הכספים למעסיקה, ובלבד שהשבה זו תיעשה בכפוף להוראות התקנון והוראות חוזר הממונה על שוק ההון.

ואולם, בית הדין קבע כי מקפת לא עמדה בחובותיה כלפי העובד בעת החזרת כספי הפיצויים למעסיקה.
בית הדין ציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, על קופות הגמל מוטלות חובות אמון מוגברות כלפי מבוטחיהן, הכוללות חובת זהירות ונאמנות, וכן חובת גילוי מוגברת.
זאת ועוד, לצורך השבת הכספים למעסיקה היה על מקפת לפעול בהתאם להוראות התקנון ולהוראות חוזר הממונה על שוק ההון, ולהביא לידיעת העובד את דבר הגשת הבקשה להשבת הכספים על ידי המעסיקה ולאפשר לו להתנגד לבקשה.
ככל שהעובד היה מודיע על התנגדותו לבקשה וטוען לזכאותו לפיצויי הפיטורים, על מקפת היה לעכב את שחרור הכספים עד להכרעה שיפוטית במחלוקת שבין העובד למעסיקה.
אולם, מקפת לא פעלה בהתאם להוראות האמורות, ולא הוכח כי הביאה לידיעתו של העובד את דבר הגשת הבקשה למשיכת הכספים.
בית הדין הסביר קביעתו ואמר כי המכתב של מקפת נשלח לעובד בדואר רגיל ולא בדואר רשום בניגוד לחוזר הממונה על שוק ההון. שם נקבע מפורשות כי ההודעה תינתן באמצעות דואר רשום שישלח לכתובת של העמית.
כמו כן על פי התקנון היה על מקפת להביא את בקשת המעסיקה לידיעתו של העובד ולתת לו את האפשרות לחלוק על הבקשה תוך 60 יום. משכך, נטל ההוכחה כי בקשת המעסיקה הובאה לידיעתו של העובד מוטל על מקפת. מאחר שהמכתב לא נשלח בדואר רשום ואין כל אסמכתא כי הוא התקבל אצל העובד, לא הוכח כי בקשת המעסיקה הובאה לידיעתו של התובע כנדרש בתקנון..
בית הדין הוסיף ואמר כי לאור החובה המוטלת על מקפת להביא לידיעת העובד את בקשת המעסיקה למשיכת כספי הפיצויים, ובשים לב למשמעות הרבה של משיכת הכספים והשלכותיה על צבירת זכויותיו הפנסיוניות של העובד ולחובת הזהירות המוטלת על קופת גמל ביחס לעמיתיה, מצופה היה ממקפת, בפרט כאשר ההודעה נשלחה בדואר רגיל, לוודא באמצעים נוספים שהעובד אכן קיבל את ההודעה וכי הוא מודע לבקשה שהוגשה על ידי המעסיקה ולאפשרותו להתנגד לה אך היא נמנעה מלעשות זאת.
לנוכח כל האמור, משההודעה בדבר בקשת המעסיק לא נשלחה בדואר רשום כנדרש ואין כל ראיה לכך שהעובד קיבל מכתב זה, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי מקפת לא עמדה בחובה הנדרשת ממנה על פי התקנון וחוזר הממונה על שוק ההון, ולא הביאה לידיעת העובד את דבר הגשת הבקשה למשיכת כספי הפיצויים, כך שלא התאפשר לו להתנגד לבקשה זו.

לבסוף ציין בית הדין כי אין לו צורך להידרש לשאלת זכאות העובד לפיצויי פיטורים. זאת מהטעם שככל שמקפת הייתה מודיעה לעובד על דבר הגשת הבקשה והעובד היה מתנגד לבקשה וטוען לזכאותו לפיצויי פיטורים, די היה בכך על מנת הכספים היו מעוכבים ולא מועברים למעסיקה עד להכרעה שיפוטית. משעה שמקפת לא פעלה כדין ולא יידעה את העובד בדבר הגשת הבקשה, נמנעה מהעובד האפשרות להתנגד לבקשה ולמצות את זכויותיו.

לנוכח כל האמור קיבל בית הדין את התביעה וחייב את מקפת להשיב את הכספים בסך של 80,546.01 ₪,  לקופת הפיצויים של העובד בצירוף התשואה שסכום זה היה צובר בקרן הפנסיה ממועד משיכת הכספים ועד למועד השבת הכספים בפועל.

המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ