בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה, העובדים טענו כי הם התפטרו בדין מפוטרים, לאחר שהמעסיקה החלה להלין את שכרם, הפסיקה להפקיד לקופת הפנסיה ולא שילמה להם זכויות המגיעות להם מכוח צווי ההרחבה בענף החקלאות (סע”ש 27940-03-20, מיום 24/12/25).
בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים: “התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים”.
בית הדין קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, על עובד המבקש לראות בהתפטרותו כפיטורים, להוכיח קיומה של “הרעה מוחשית בתנאי העבודה” או שהתקיימו “נסיבות אחרות… שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו”, וכן להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, תוך שנתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר, אשר מאפשרת הזדמנות סבירה על מנת שהמעסיק יתקן את אותה הרעה/נסיבות. אי מתן התראה כאמור לא ישלול את הזכאות לפיצויי פיטורים, כאשר ברור כי אין באפשרות המעסיק, או אין בכוונתו, לפעול לתיקון האמור.
בית הדין קבע כי העובדים הוכיחו כי הם התפטרו בדין מפוטרים ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים.
התנאי הראשון – נסיבות שאין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו: הוכח כי לא שולמו לעובדים זכויות מכוח צווי ההרחבה בענף החקלאות, אשר חל על מערכת יחסי העבודה ביניהם, וזאת מתחילת העסקתם ועד סיומה. הוכח כי משנת 2016 הפסיקה המעסיקה להפקיד כספים לקופות הפנסיה והפיצויים. נקבע כי די בכך על מנת לקבוע כי מתקיים התנאי הראשון וכי מדובר בנסיבות שאין לדרוש מהעובדים להמשיך בעבודה.
התנאי השני – קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין הנסיבות הנ”ל: נקבע כי העובדים התפטרו מעבודתם לאחר שנכחו כי המעסיקה אינה משלמת להם זכויות המגיעות להם בהתאם לדין, לרבות אי הפקדה לפנסיה. זאת בנוסף להלנת שכרם החל משנת 2019.
באשר לתנאי השלישי – מתן התראה טרם התפטרות: הוכח כי העובדים נתנו הזדמנות למעסיקה לתקן את מחדליה, ולשלם להם זכויות המגיעות להם על פי דין, לרבות הפקדות לקופת פנסיה, ודי בכך על מנת לקבוע כי העובדים עמדו בתנאי השלישי במתן התראה טרם התפטרות.
בית הדין קבע כי גם אם העובדים לא היו מוכיחים כי נתנו התראה בטרם סיום העסקתם, הרי שמתקיים החריג שלפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר ברור כי המעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
בית הדין קבע כי די בכך שהמעסיקה העבירה כספים לקופת הפנסיה רק לאחר הגשת התביעה, על מנת להוכיח כי אלמלא התביעה לא הייתה למעסיקה כוונה לתקן את מחדליה.
עוד נקבע, כי גם אם העובדים לא היו נותנים התראה/הודעה מוקדמת בטרם התפטרותם, הרי שהעובדים לא היו חייבים במתן הודעה מוקדמת, בהתאם לסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, אשר פוטר את העובד מחובת ההודעה המוקדמת, בהתקיימות נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. בית הדין קבע כי לא ניתן לצפות מעובד ששכרו לא שולם לו להמשיך בעבודתו חרף הסירוב לשלם לו את שכרו.
