המעסיקה לא ניהלה דיווחי נוכחות וחויבה לשלם לעובד גמול שעות נוספות בסך 409,048 ש”ח.
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה (סע”ש 38421-05-23, מיום 8/12/25), נדונה תביעת עובד, בין היתר, לגמול עבודה בשעות נוספות.
העובד הועסק בתפקיד נהג רכב הובלות במשך כשש שנים. המעסיקה לא מסרה לעובד הודעה בכתב על תנאי העסקה ולא ניהלה לגביו פנקס שעות עבודה.
בית הדין קיבל את טענת העובד כי רכיבי השכר של פרמיה ושל שעות נוספות אשר הופיעו בתלושי השכר הם רכיבי שכר פיקטיביים וכי למעשה מדובר בחלק משכר היסוד שלו. נקבע כי עיון בתלושי השכר מעלה כי בחלק מחודשי העבודה שולמו לעובד רכיבים של פרמיה ושעות נוספות באופן כזה שגובהם השתנה וסכום שכר הנטו נשאר קבוע – 12,000 ש”ח. לעתים שולם רק רכיב הפרמיה ועדיין שכר הנטו נשאר קבוע על סכום של 12,000 ₪. נקבע כי מאפיינים אלה של תשלום השכר, שחלו בחלק ניכר מתקופת העבודה, מלמדים שרכיבי השכר של פרמיה וגמול עבודה בשעות נוספות שיקפו במהותם שכר יסוד.
העובד טען שעבד בשעות נוספות, וכי עבד 12 שעות ביום לפחות. המעסיקה טענה כי לעובד שולם שכר בעד שעות נוספות כפי שמופיע בתלושי השכר וכי תשלום הפרמיה גם היווה תשלום גמול עבודה בשעות נוספות.
בית הדין קבע כי בהיעדר הודעה בכתב על תנאי העסקה ובשל אי ניהול פנקס שעות עבודה, ומשהעובד העיד על עבודה בשעות נוספות, עובר הנטל למעסיקה להראות מה היו שעות עבודתו של העובד בכל יום. נקבע כי המעסיקה לא עמדה בנטל להראות מה היו שעות עבודתו של העובד בכל יום, היא לא הציגה פנקס שעות עבודה למשל, או ראיה אחרת לשם כך.
העובד הציג תחשיב בעניין התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. התחשיב התבסס על כמות שעות נוספות של 24 שעות בשבוע ו-96 שעות נוספות בחודש. נקבע כי העובד לא הוכיח היקף עבודה מדויק כזה, כלומר שעבד במדויק 12 שעות בכל יום עבודה. בית הדין קבע כי המשמעות היא שהעובד תבע כמות שעות נוספות החורגת מהתקרה הקבועה בסעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר ולכן אין מקום לקבל את תחשיבו. נקבע כי תחת זאת, יש לפסוק לעובד גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם לכמות המרבית הקבועה בסעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר, היינו 60 שעות נוספות בחודש. נקבע כי 50 שעות נוספות יחושבו לפי תעריף של 125% מהשכר השעתי ו-10 שעות נוספות לפי תעריף של 150% מהשכר השעתי. נקבע כי בהתאם לחישוב זה, המעסיקה תשלם לעובד סך של 409,048.08 ש”ח בגין גמול עבודה בשעות נוספות, בתוספת ריבית שקלית החל מיום 1.5.19.
בית הדין קבע כי מאחר ופסק לעובד גמול עבודה בשעות נוספות על פי המכסה המרבית הקבועה בחוק, בין היתר בשל העובדה שהמעסיקה לא הציגה פנקס שעות עבודה, ולא כי העובד הוכיח את תביעתו בעניין זה – אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בשל כך, ולכן דחה את התביעה לפיצויי הלנת שכר.
נזכיר כי בפסק דין אשר ניתן כחודשיים קודם לכן ע”י בית הדין האזורי לעבודה, המעסיקה לא ניהלה דוחות נוכחות וחויבה לשלם לעובד גמול שעות נוספות בסך 291,375 ₪ (סע”ש 25293-08-22, מיום 22/10/25). לקריאת מאמרנו לגבי פסק הדין הנ”ל>>
לאור האמור ונוכח ההשלכות הקשות האפשריות במקרה של אי דיווח נוכחות, חשוב שכל מעסיק ינהל דוחות נוכחות לגבי כל עובדיו אשר חל עליהם חוק שעות עבודה ומנוחה – ללא יוצא מן הכלל.
