בעבירה של אי העברת ניכויים משכר העובד ליעד – מצבו הכלכלי של המעסיק לא יקל בעונשו.
לאחרונה נתן בית הדין האזורי לעבודה גזר דין נגד עמותה, הנאשמת 1, אשר הואשמה בכתב האישום בביצוע 96 עבירות על חוק הגנת השכר, בכך שבחודשים 1/2019 עד 12/2019, ניהלה עסקיה בחינוך ובסיוע לעולים ובהפעלת מוסדות חינוך, והעסיקה במסגרתם, במועדים האמורים, שלושה עשר עובדים, וניכתה משכרם סכומי כסף שנועדו לקופות פנסיה וקרנות השתלמות, אך לא העבירה את הכספים ליעדם בתוך 30 ימים מיום שבו רואים את השכר, שממנו נוכו הכספים, כמולן; ונגד הנאשם 2, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמנהל פעיל ומנהל רשום של העמותה, והואשם בביצוע 96 עבירות של הפרת חובת פיקוח של נושא משרה בתאגיד, בגין העבירות שביצעה העמותה .
הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
בית הדין קבע כי אף שאין לקבוע את מתחם העונש ההולם על מכפלה שכוללת את מספר העבירות (96) שביצעו הנאשמים, יש משמעות למספר החודשים שבהם בוצעו ניכויים משכרם של עובדים, כמו גם למספר העובדים שלגביהם הם בוצעו.
בית הדין דחה את טענת הנאשמים כי אין לתת להם כל קנס, המבוססת על טענתם שהסיבות שהביאו אותם לבצע את העבירה היו הפסקת השתתפות המדינה בתקצוב פעילות העמותה, על רקע העלאת טענה לאי עמידת התקצוב בהוראות חוק יסודות התקציב, והעדפת פגיעה בהפרשות לקופות גמל של עובדים על פני צמצום עלויות העסקה באמצעות פיטורי עובדים.
בית הדין היפנה לענין זה לפסק הדין שניתן ע”י בית הדין הארצי לעבודה בע”פ 34269-09-23, מיום 3.4.2024 (להלן: “עניין ג’י אנד בי”), אשר קבע כי כשם שטענת מעסיק לפיה הסיבה להלנת הפרשות לקופת גמל נעוצה בקשיים כלכליים אליהם הוא נקלע, אינן נחשבות כ”נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה” לעניין טענת הגנה מפני תביעה לפיצויי הלנת שכר, כך גם היקלעות מעסיק לקשיים כלכליים אינה מקימה הגנה מפני אחריות פלילית לפי סעיף 25ב(ג) לחוק הגנת השכר.
לדעת בית הדין, הוא הדין באשר לאפשרות שקשיים כלכליים יישקלו לקולא בקביעת מתחם העונש ההולם בגדר “הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה” לפי סעיף 40ט(א)(א) לחוק העונשין, כאשר מדובר בעבירה של אי העברת ניכויים לתעודתם.
בית הדין היפנה לקביעת בית הדין הארצי לעבודה בעניין ג’ אנד בי:
“בהתאמה, מעסיק שנקלע לקשיים כלכליים ומבקש להימנע מביצוע העבירה מושא הליך זה או שלא יבצע ניכוי משכר העובד לקופת הגמל ואם ביצע – יעבירו. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעניין התע”ש על רקע האבחנה בין אי העברת ניכויי מעסיק לבין אי העברת חלק המעסיק בדמי הגמולים: “יש להתייחס בחומרה למקרה של ניכוי מכספי עובדים שלא הועברו ל”קרן השתלמות”, שהשימוש בהם נעשה למטרות אחרות של המעביד. במקרה זה אין להפחית מפיצויי ההלנה כלל. מאידך, בנסיבות מסוימות ניתן להפחית את פיצויי ההלנה על כספי המעביד שלא הועברו ל”קרן השתלמות”.
בית הדין קבע כי ככל שיש לראות בהיקלעות העמותה לקשיים כלכליים עקב הפסקת התקצוב הממשלתי, בגדר שיקול לקולא בקביעת מתחם העונש ההולם, מתחמי הענישה להם עתרה המאשימה אינם מחמירים כלל, וכל הקלה שייתכן שיש לשקול בהקשר זה, משוקללת, לדעת בית הדין, במתחמי הענישה להם עותרת המדינה. בהתאם לכך, נקבע מתחם עונש הולם לעמותה בין 250,000 ₪ ל-500,000 ₪ לעמותה, ובין-125,000 ₪ ל-250,000 ₪ לנאשם 2.
בית הדין קבע כי פועלם של הנאשמים לטובת החברה נזקף לזכותם של הנאשמים בגזירת עונשם, ומצדיק, יחד עם שיקולים נוספים שפירט, גזירת קנס שהינו במתחם הנמוך שנקבע לכל אחד מן הנאשמים.
בית הדין גזר על העמותה קנס בסך 300,000 ₪ אשר ישולם בשלושים תשלומים שווים ורצופים; ועל הנאשם 2 גזר קנס בסך 150,000 ₪, אשר ישולם בשלושים תשלומים שווים ורצופים. נקבע כי העמותה תחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות לפי חוק הגנת השכר למשך שלוש שנים, שאם לא כן יוטל עליה קנס בסך 1,130,000 ₪; וכי הנאשם 2 יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות לפי חוק הגנת השכר למשך שלוש שנים, אם לא כן יוטל עליו קנס בסך 565,000 ₪.
(ת”פ 44928-02-22, מיום 20/4/25).
