בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין הארצי לעבודה, נדון ערעורו של עובד, אשר תבע פיצוי בגין הפסד קצבאות נכות בעקבות אי צירופו על ידי מעסיקו לקרן פנסיה (ע”ע 1342-01-24, מיום 10/10/24).
העובד עבד כמחסנאי אצל המעסיק החל מחודש 5/16 ועד להתפטרותו בעקבות ניתוח ביום 10.6.2017.
המעסיק לא ערך לעובד הסדר ביטוח פנסיוני כמתחייב מהוראות הדין. רק במשכורת חודש 5/17 נוכו לראשונה תשלומים משכר העובד. תשלומים אלה לא הועברו לקרן פנסיה כלשהי לפני הניתוח בעקבותיו איבד העובד את כושר עבודתו, כך שבמועד הרלוונטי לאובדן כושר העבודה הנטען, העובד לא היה מבוטח בהסדר ביטוח פנסיוני כלשהו.
בית הדין קבע כי המעסיק הפר את חובתו לצרף את העובד לקרן פנסיה וכתוצאה מכך הותיר את העובד ללא כיסוי ביטוחי בעת היקלעותו של העובד למצב בריאותי קשה מנשוא. אלמלא מחדלו של המעסיק יתכן שהעובד היה זכאי לקצבת נכות מלאה או חלקית לתקופה ארוכה שהיה בה כדי להביא לשיפור משמעותי במצבו הכלכלי, אך עקב חזית דיון שגויה של בעלי הדין לא נבחנו הזכאות והשלכותיה באופן ממצה ע”י בית הדין האזורי לעבודה. לפיכך, נקבע כי ההליך יוחזר לבית הדין האזורי וכי העובד רשאי להגיש חוות דעת.
בפסק דינו, העיר בית הדין הערות חשובות באשר לאופן ניהול ההליך של תביעה לחיוב מעסיק בפיצוי עובד על הפסד פנסיית נכות כתוצאה מאי צירופו לקרן פנסיה על ידי מעסיקו:
תנאי מקדים – קיומה של זכות מהותית: בעקבות צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק מעסיק מחויב לבטח כל עובד בהסדר ביטוח פנסיוני לכל המאוחר בחלוף ששה חודשי עבודה. הימנעות מקיום החובה תחייב את המעסיק לפצות עובד אשר היה מוכר כ”נכה” לפי תקנון קרן פנסיה או שאירי עובד שנפטר בשווי הפסד הפנסיה שנגרם להם. מחלוקת עשויה להתעורר בעניינו של עובד שנקלע ל”אירוע ביטוחי” (פטירה או נכות) בחלוף פחות מששה חודשי עבודה. בנסיבות אלה יהיה על התובע להפנות למקור הנורמטיבי החל על העובד אשר חייב את ביטוחו בטרם חלפו ששה חודשי עבודה. מכל מקום, אם האירוע הביטוחי התרחש בחלוף למעלה מששה חודשי עבודה בטרם בוטח העובד, ככלל לא אמורה להיות מחלוקת על חובת המעסיק בפיצוי העובד או שאיריו.
הערה מקדימה – פנסיה או ביטוח: יש להבחין בין טענה להפסד זכויות בקרן פנסיה לבין טענה להפסד זכויות בתכנית ביטוח. חרף קיומן של נקודות השקה בין “המוצרים”, קיימים הבדלים בסיסיים ביניהם ובהם הגדרת האירוע המזכה בקצבת נכות ואופן עריכת החיתום: תכנית ביטוח כפופה להוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ”א-1981 והחיתום נערך בה מראש על בסיס הצהרת בריאות שניתנה על ידי המבוטח ואילו בקרן פנסיה בדרך כלל לא נערך חיתום מראש ובכל מקרה נערך חיתום בדיעבד אם האירוע הביטוחי מתרחש ב”תקופת אכשרה” של 60 חודשים לאחר ההצטרפות לקרן. ככלל, ברירת המחדל היא צירופו של עובד להסדר בקרן פנסיה אלא אם העובד בחר בעקבות הליך פנסיוני שנערך בהתאם לחוק הייעוץ הפנסיוני ב”מוצר פנסיוני” שונה (בדרך כלל באמצעות תכנית ביטוח המוכרת כ”ביטוח מנהלים”).
התקנון: זכויות המבוטח נקבעות על פי הוראות התקנון שחל בגינו במועד הרלוונטי. החל מחודש 6/18 הוחל על כלל קרנות הפנסיה המקיפות החדשות “התקנון התקני” שהוא תקנון אחיד, אך במועד שקדם לכך לכל קרן פנסיה היה תקנון משלה. זכויות תובע שנוצרו טרם כניסתו של התקנון התקני לתוקף תיבחנה לפי התקנון הרלוונטי. בנסיבות בהן לא ניתן להצביע על קרן פנסיה שנבחרה, דרך המלך תהיה להסתייע בתקנון הקרן הגדולה ביותר או בתקנון קרן הפנסיה ששמה נקוב בהסכם הקיבוצי הענפי.
הנטל הבסיסי – הוכחת הנכות, תקופתה ושיעורה: הנטל להוכחת הנכות, תקופתה ושיעורה מוטל על העובד התובע. על התובע להציג חוות דעת מומחה המפרטת את הנכות, תקופתה או שיעורה או לחלופין לעתור לבית הדין למינוי מומחה מטעמו של בית הדין. מטבע הדברים, על הנכות הרפואית המוצגת בחוות הדעת להלום את הגדרת הנכות בתקנון הרלוונטי של קרן הפנסיה.
העברת הנטל – חריגים לזכאות: בתקנוני הקרנות קיימים מספר חריגים לזכאות נכה לקבלת קצבת נכות, ובהם נכות כתוצאה מאירוע מזכה שהתרחש בתקופת אכשרה ונכות המזכה בפיצוי ממקור אחר (הוראות הדין; תביעה נזיקית). התובע אינו נדרש להגיש חוות דעת רפואית המוכיחה כי הנכות לא נגרמה ממחלה קודמת אלא על הנתבע להעלות את הטענה ולהוכיחה. עם זאת, על התובע לצרף לתביעתו טופס ויתור על סודיות רפואית (“וס”ר”) הערוך או לכל הפחות לחתום עליו לפי בקשת הנתבע.
סיכום ביניים – הגשת התביעה: על עובד התובע ממעסיק פיצוי בגין הפסד פנסיית נכות לציין בתביעתו מה הוא המקור הנורמטיבי לזכאותו (צו ההרחבה לפנסיית חובה או הסכם קיבוצי כללי או מיוחד; צו הרחבה ענפי; הסכם אישי) ולצרף לתביעתו את התקנון הרלוונטי שהיה חל עליו אלמלא מחדלו של המעסיק, חוות דעת המצביעה על היותו “נכה” כמשמעות המונח בתקנון (המומחה אינו חייב להידרש להגדרות התקנוניות ודי שההתאמה להוראות התקנון עולה מחוות הדעת) או בקשה מנומקת לפטור אותו מהגשת חוות דעת וכן כתב ויתור על סודיות רפואית.
הסעד:
פסיקת הסעד בתביעה נגד מעסיק לתשלום הפסד קצבאות נכות עקב אי עריכת הסדר ביטוחי מורכבת.
במקרה הרגיל נתבע תשלומה של קצבת נכות מגוף מוסדי מפוקח (חברת ביטוח או קרן פנסיה) אשר יש לו עתודות ואמצעים לשלם את הקצבה – בהתאם למסלולי הביטוח וההשקעות ולשכר שבוטח טרם האירוע הביטוחי – מידי חודש בחודש כל עוד הזכאות קיימת לכך. מאחר שעילת הזכאות לקצבה היא עילה מתחדשת בהתאם למצב הבריאותי והתעסוקתי של המבוטח ובנסיבות שבהן בחלק הארי של המקרים אורכה של תקופת הנכות ושיעור הנכות לאורך זמן אינם ודאיים. במקרה הרגיל לא יוטל חיוב לתשלום קצבה עד לתום תקופת הביטוח.
הקושי המהותי בתביעה נגד מעסיק לשעבר בגין הפסדי קצבאות עתידיות, ככל שנטען כי הנכות תתמשך, הוא הצורך של העובד או שאיריו לתבוע את סכום הפסדי הקצבה עוד טרם התגבשותם, בנסיבות בהן קיים קושי של ממש להגיש תביעה נגד המעסיק אחת לתקופה כפי שניתן להגישה כנגד מבטח. לא ניתן לצפות שמי שאין לו עתודות ביטוחיות יישא מידי חודש בחודשו בתשלומי הקצבה לפי שיעור הנכות המשתנה ונתונים נוספים המשליכים על שיעורה, תוך עריכת בדיקות תקופתיות של כושר העבודה. קושי זה מובן מאליו בענייננו עת מדובר ביחיד המפעיל “עסק קטן”, אך אף המדינה חויבה לשלם לשאירי עובד שלא בוטח את סכומן המהוון של קצבאות שאירים ולא לשלמן אחת לחודש. אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכות העובד שלא בוטח לתבוע ממעסיקו פיצוי עיתי, אך ספק אם מעשי לעשות כן.
בחישוב הפסדי הקצבה יש להבחין בין הנתונים הוודאיים, גם אם נדרשת בגינם הוכחה, כמו השכר שהיה על המעסיק לבטח, מסלול הביטוח ומסלול ההשקעה לפיהם יחושבו הפסדי העובד (או שאירי עובד שנפטר) לבין הערכה מושכלת של נתונים משוערים נוספים ובהם תקופת הנכות ושיעורה לאורך הזמן ותוחלת חיי המבוטח. יצוין, כי בהיעדר אינדיקציה ברורה אחרת מסלולי הביטוח וההשקעה יהיו מסלולי ברירת המחדל וכי השכר המבוטח יקבע לפי רכיבי שכר שקיימת חובה לבטחם בהתאם להסדר הנורמטיבי החל על העובד. על התובע פיצוי בגין הפסד קצבאות עתידיות יהיה לפיכך להציג חוות דעת רפואית המתייחסת לא רק למצב נתון אלא אף למצבו בעתיד וחוות דעת אקטוארית באשר להפסדי קצבאות הנכות והזקנה.
אכן, חישוב ההפסד העתידי הוא ספקולטיבי במידה רבה, אך ההתמודדות עמו היא חלק בלתי נפרד מתביעות בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 ואין מנוס מכך גם בתביעות נגד מעסיק בגין הפסד קצבאות נכות בשל אי עריכת הסדר ביטוחי.
בית הדין קבע כי מדובר בהערות לא ממצות וכי הן נכונות בשינויים המחויבים גם לתביעת שאירים של עובד שלא בוטח כנגד מעסיקו, הגם שמטבע הדברים הוכחת הפטירה פשוטה ולא צפויים שינויים על ציר הזמן, וגם עת נטען להפסדי קצבה עקב ביטוח חלק בלבד מהשכר שהיתה חובה לבטחו.
