סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ”ג-1963 (להלן: “החוק“), קובעים את המקרים בהם העובד מפוטר על ידי המעביד ואף על פי כן המעביד פטור מלשלם לעובד פיצויי פיטורים…
סעיף 16 לחוק קובע כך – “לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.”
סעיף 17 לחוק קובע – “בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.”
בפסיקה נקבע כי הנטל להוכיח כי עובד פוטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים ו/או הודעה מוקדמת מוטל על המעביד הטוען לשלילתם, ובלבד שתחילה הוכיח העובד, כי הוא מצוי במסגרת הזכאים לפיצויים לפי החוק.
מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם, חייב להביא טענתו זו במסגרת ד’ אמות של סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, או לבקש מביה”ד להפעיל את סמכותו לפי סעיף 17 לחוק.
כלומר, על המעביד להוכיח כי פיטורי העובד ללא תשלום חלקי או מלא של הפיצויים הינם מוצדקים מכוח הסכם קיבוצי שחל על העובד והמעביד. אם אין הסכם קיבוצי, כללי או מיוחד, החל על העובד והמעביד, על המעביד להצדיק את שלילת הפיטורים מכוח הסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף. במידה וגם הסכם כזה לא קיים, בית הדין יכריע האם נסיבות פיטורי העובד מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, ובפסיקתו זו הוא יונחה ע”י הכללים שנקבעו בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.
ואולם, אין זה אומר שהמעביד אינו יכול לשלול את פיצויי הפיטורים של עובד שפוטר, במידה והוא סבור בתום לב כי נסיבות המקרה מצדיקות זאת, אך עליו לדעת כי הוא מסתכן בפסיקת פיצויי הלנה. בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסיקתו, כי כאשר מעביד הסבור כי התמלאו הנסיבות לשלילת פיצויי פיטורים ומחליט לשללם במלואם או בחלקם מהעובד, הוא מסתכן בכך שאם יתברר לאחר מכן, בתביעה אותה הגיש העובד, כי לא היה שחר או בסיס משפטי למסקנת המעביד, יחויב בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים ששיעורם משמעותי ביותר, ויש בהם כדי להרתיע עשיית שימוש שלא בתום לב בהוראותיו של סעיף 17 לחוק.
עם זאת, ועל אף שלפי החוק בית הדין האזורי הוא המוסמך לקבוע אם פיטורי עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים, אין להסיק כי רק אחרי דיון משפטי ניתן לשלול את פיצויי הפיטורים. כלומר, אין לפרש את סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים כמחייב את מעביד הסבור כי מכח החוק ניתן לשלול פיצויי פיטורים מעובד, לפנות לבית הדין האזורי לבקש סעד הצהרתי או לשלם לידיו את פיצויי הפיטורים ולאחר מכן להגיש נגדו תביעה להשבתם (דב”ע נו/166 – 3 מירב יהודיאן נ’ סופר פארם ניות, ניתן ביום 4.8.96 בבית הדין הארצי לעבודה).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
