רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו כוללים בין היתר את שכר היסוד של העובד. לעומת זאת “תוספת”, שאינה מהווה חלק משכר היסוד, פורשה כתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד…
צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, שיצא בשנת 2011, הרחיב החל מ- 1.1.2008 את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק (7021/2011), על כל העובדים והמעבידים בישראל שאין להם הסדר פנסיה מיטיב כהגדרתו בצו. צו זה קובע את חובת המעבידים להפריש עבור עובדיהם, כחלק מהמרכיבים לפנסיה, גם מרכיב בעד פיצויי הפיטורים. מרכיב זה יהיה חלק מהפנסיה של העובד, בין אם יתפטר ובין אם יפוטר. צו ההרחבה קובע שיעורי חובה להפרשה, המשתנים בין השנים.
סעיף 6 לצו זה, קובע כי חובת ההפרשה החלה על המעביד היא עד התקרה של השכר הממוצע במשק בהתאם לאופן החישוב המותווה בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, או עד השכר המשולם לעובד, לפי הנמוך מבין השניים. עוד קובע הסעיף, כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים. מכאן עולה, כי רכיבי השכר אשר נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים, הם רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד – 1964, קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים. רכיבים אלה הינם:
(1) שכר יסוד
(2) תוספת ותק
(3) תוספת יוקר המחיה
(4) תוספת משפחה
(5) תוספת מחלקתית
(6) תוספת מקצועית.
“שכר יסוד” הינו מונח שפורש בפסיקה כתמורה שמקבל העובד כנגד עבודתו הרגילה, במסגרת מילוי תפקידו. לעומת זאת “תוספת”, שאינה מהווה חלק משכר היסוד, פורשה כתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד. רכיב שלפי מהותו הוא תוספת, כלומר מותנה בתנאי, אינו בא בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. כמו כן, החזר הוצאות לא יובאו בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
בהתאם לפסיקה, “בונוס” כהאי לישנא, איננו שכר רגיל – שיש להכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים, שהרי הוא מותנה בתנאי או במצב (רווחי החברה ושיעורם) וההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי בונוס הוא זכות נלווית לשכר הרגיל (דב”ע נד/ 3-101 יעקב עמנואל נ’ שופרסל בע”מ ואח’, ניתן ביום 30.1.1995 בבית הדין הארצי לעבודה). כמובן שלא שם הרכיב הוא שיקבע, אלא המהות. כבר נפסק כי תשלום בונוס, פרמיה או שכר עידוד בסכום קבוע או מדורג, המשולם בגין עמידה ביעדים מעל לנורמה שנקבעה, אינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. זאת, בניגוד לעמלות שמשולמות לעובד מהשקל הראשון (ד”מ 28481-03-13 סיון בניזרי נ’ ק.א.ר פרקט (1993) בע”מ, ניתן ביום: 1.3.2016, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו).
כשבאים לבחון האם בונוס ייחשב כחלק מהשכר הרגיל, יש לבחון האם מדובר בבונוס אמיתי או שמא בכינוי פיקטיבי לרכיב שלמעשה מהווה רכיב עמלות או חלק משכר היסוד.
כאשר בונוס הוא רכיב אמיתי, ולא מכונה כך רק באופן פיקטיבי, הרי שמדובר ברכיב שאינו נלקח בחשבון לפיצויי פיטורים ולהפרשות לפנסיה.
לגבי הפרשות לפנסיה:
צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, שיצא בשנת 2011, הרחיב החל מ- 1.1.2008 את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק (7021/2011), על כל העובדים והמעבידים בישראל שאין להם הסדר פנסיה מיטיב כהגדרתו בצו. צו זה קובע את חובת המעבידים להפריש עבור עובדיהם, כחלק מהמרכיבים לפנסיה, גם מרכיב בעד פיצויי הפיטורים. מרכיב זה יהיה חלק מהפנסיה של העובד, בין אם יתפטר ובין אם יפוטר. צו ההרחבה קובע שיעורי חובה להפרשה, המשתנים בין השנים.
סעיף 6 לצו זה, קובע כי חובת ההפרשה החלה על המעביד היא עד התקרה של השכר הממוצע במשק בהתאם לאופן החישוב המותווה בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, או עד השכר המשולם לעובד, לפי הנמוך מבין השניים. עוד קובע הסעיף, כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים. מכאן עולה, כי רכיבי השכר אשר נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים, הם רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.
כאשר מדובר בבונוס שאינו רכיב לחישוב פיצויי פיטורים לפי האמור לעיל, הרי שגם אין להפריש מממנו הפרשות סוציאליות.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
לא בטוחים ממה צריך/לא צריך להפריש הפרשות סוציאליות?
השתתפו בהשתלמויות מקצועיות בתחום דיני עבודה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, פנסיה וגמל, של מכללת טסטמי.
