חתימת עובד על הסכם והלנתו על תנאיו מיד לאחר מכן, עשוי להוות חוסר תום לב אך אינו שולל את גישתו לבית הדין ועמידתו על זכויותיו
עובדות המקרה
מדובר בעובדת אשר עבדה אצל המעסיק ויצאה לפרישה מוקדמת בהתאם להסכם פרישה אישי הנחתם עימה.
העובדת טענה כי תנאי הסכם הפרישה מפלים אותה לרעה בהשוואה לעובד גבר, אשר לו היה פורש באותם תנאים שנכללו בהסכם הפרישה שלה, היה זוכה לזכויות מיטיבות בהשוואה אליה – ההסכם מאלץ אותה לקבל מקרן הפנסיה פנסיית זקנה בגיל 62, בעוד שגברים ממשיכים לקבל גמלה מהמעסיק עד לגיל 67. חיובה למשוך פנסיה בגיל 62, אינו מאפשר לה לרכוש מקרן הפנסיה זכויות עד גיל 67 וגורם לה לנזק בשיעור הגמלה לה תהיה זכאית החל מגיל 67 בהשוואה לגבר. המעסיקה טענה מנגד לחוסר תום לב של העובדת אשר ביקשה מיוזמתה לחתום על הסכם הפרישה האמור ואף ערכה מו”מ על כל תנאיו ולאחר מכן הלינה על ההסכמות במסגרת התביעה.
דיון והכרעה
לאחר ששקל את ראיות וטענות הצדדים, קבע בית הדין כי יש לקבל את תביעת העובדת וכי התנאים שנקבעו בהסכם הפרישה מפלות בין נשים וגברים.
בית הדין עמד ראשית על סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ”ח – 1988 הקובע איסור הפליה במקום עבודה, לרבות איסור הפליה מטעמי מין בין היתר בשל הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.
שנית הסביר בית הדין כי אין חולק, כי לו היו מוחלות הוראות הסכם הפרישה של העובדת על עובד גבר, היה הגבר זכאי לזכויות עודפות בהשוואה לעובדת. בכך די כדי לקבוע כי הוראות ההסכם נגועות בהפליה. בית הדין הוסיף ואמר כי על אף שהעובדת לא הצביעה על עובד מקביל לה שזכה לתנאים טובים יותר בפרישה, עצם התוצאה הבלתי שוויונית כלפי מגדרים שונים מלמדת על הפלייה.
בית הדין אף דחה את טענת המעסיקה לפיה הגשת התביעה הינה חסרת תום לב שעה שחתמה על הסכם הפרישה במודע וביוזמתה. בית הדין הבהיר כי אין די כדי לרפא את הפגם בהוראות הסכם הפרישה. אמנם עם העובדת נחתם הסכם פרישה אישי השונה מההסכם הפרישה הקיבוצי הרגיל, אך אין בכך כדי לסייע למעסיקה, אשר בחרה לאמץ הוראות מפלות מן ההסכם הקיבוצי, הוראות שהיו מפלות במקור וגם לאחר אימוצן הן מפלות. לפני העובדת לא הוצגה בחירה אמיתית של פרישה במסלול שווה לזה של עמיתיה הגברים, אלא אפשרות אחת בלבד. לפיכך, אין בכך שהעובדת חתמה על ההסכם בנוסח שהוצג לה כדי להוכיח חוסר תום לב, ודאי שלא חוסר תום לב קיצוני.
לא זו בלבד אלא, גם אם המעסיקה היתה מוכיחה כי העובדת נהגה בחוסר תום לב בכך שחתמה על הסכם הפרישה והלינה מיד לאחר מכן על תנאיו, הרי שלא ניתן “לשלול” את זכותה לשוויון בשל חוסר תום לב.
לאור קביעתו כי העובדת הופלתה, קבע בית הדין כי היא זכאית להשוואת זכויותיה לגבר ובפועל, לפיצוי בגין היעדר קצבה בתקופת השנים מגיל 62 עד לגיל 67 בגובה 703,108 ₪.
נוסף לכך פסק בית הדין לעובדת פיצוי בגין הפלייתה לרעה בסך 30,000 ₪.
סעש (ת”א) 39011-01-21 רויטל ליכטנפלד – התעשייה האווירית לישראל בע”מ
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו
ניתן ביום: 4 ביולי 2024
רוצים למנוע הוצאת פיצוי ע”ס 700,000 ש”ח ??
השתתפו בהשתלמויות וימי עיון, במכללת טסטמי.
