צו ההרחבה- הסכם מסגרת, הקובע את הזכאות לדמי חגים, קובע לגבי עובד שאינו חודשי שני תנאים מצטברים שרק בקיומם יהא העובד זכאי לדמי חגים:
1. מדובר בעובד עם ותק של 3 חודשי עבודה לפחות
2. העובד לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), או שנעדר אך היה זה בהסכמת המעביד.
עובד שמקיים את תנאים אלו יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור ימי החג. תכליתן של הוראות אלו לעניין דמי החגים היא לפצות עובד שעתי/יומי/שבועי עבור ימי חג בהם לא עבד, ובכך להשוות את תנאי העסקתו לעובד במשכורת.
יצויין כי הפסיקה קבעה שאם עובד שעובד במשמרות לא עבד בסמוך לחג מאחר ולא שובץ במשמרות באותם ימים, רואים זאת כאילו נעדר בהסכמת המעביד, והוא יהיה זכאי לדמי חגים (בהתקיים התנאי הנוסף לעניין ותק של שלושה חודשים) (ד”מ 8866/07 (אזורי לעבודה תל אביב) מיטל ארדיטי נ’ טלסקר בע”מ, ניתן ביום 15.6.2008).
לגבי ימי חג שחלו בשבת, כפי שנקבע בצו ההרחבה – הסכם מסגרת 2000, שחל על כלל המשק: “עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת”, כלומר אין זכאות לדמי חגים בעבור ימי חג שיצאו בשבת.
לגבי זכאות לתשלום דמי חג על חג שיוצא ביום הפנוי של העובד, פסיקה ארצית קבעה כי עובד בשכר שאינו מועסק ביום שישי, אינו זכאי לדמי חגים על חג שיוצא ביום זה.
בית הדין מציין, כי צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.1.1995, המסדיר, בין היתר, את הזכאות לדמי חגים, נועד להשוות את מצבם של העובדים היומיים/ השעתיים לעובדים החודשיים, שאינם מפסידים שכר מקום שבו הם נעדרים מיום עבודה בשל חג שחל בו. על מנת להשיג תוצאה זו קובע צו ההרחבה את חובת תשלום דמי החג לעובדים שאינם עובדים חודשיים. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים לעובדים בשכר הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך.
לאור הרציונאל האמור נקבע כי עובד שאינו עובד חודשי אינו זכאי לימי חג “החלים בשבת”. נקודת המוצא היתה שממילא אותו עובד אינו עובד ביום שבת. בהתאמה, עובד יומי שעובד בקביעות בימים א’ – ה’, אינו זכאי לדמי חג בעד יום חג שחל ביום שישי. ממילא עובד כאמור לא הפסיד יום עבודה בשל חג שחל ביום שישי. את צו ההרחבה יש לפרש כקובע זכאות לכך שעובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור (ע”ע 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע”מ נ’ ולנטינה פרנצב, ניתן ביום 1.6.2015 בבית הדין הארצי לעבודה).
מכאן אנו למדים את הכלל העקרוני לפיו במידה והעובד לא היה אמור לעבוד ביום החג, הוא אינו זכאי לדמי חגים עבור יום זה, שכן העובד לא הפסיד יום עבודה ולא נגרעה פרנסתו בשל החג.
התייחסות מפורשת נוספת לעניין זה נוכל למצוא בצו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, ובו נקבע, לגבי הענפים המצויים בצו בלבד (וביניהם: תעשיה, מלאכה, שמירה ואבטחה, בתי קולנוע, חברות ביטוח, קבלני ניקיון ואחזקה ועוד), כי עובד לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בעבור ימי חג החלים ביום הפנוי.
במידה וישנו הסכם אישי, צו הרחבה, הסדר קיבוצי או נוהג במקום העבודה, שמטיב עם העובד, יחול ההסדר המטיב.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
