דיווח כוזב על שעות עבודה בהן העובד לא עבד בפועל הוא תופעה שכיחה מאוד, כל שכן בקרב מועסקים שעובדים בשטח ומחתימים נוכחות באמצעות הטלפון הסלולארי. המחוקק קבע כי זו עבירה פלילית חמורה אך בפועל מעסיקים לא מדווחים על כך למשטרה. מהו הנזק הכולל וכיצד ניתן למנוע?
מה נתפס על ידכם כפחות מוסרי – גניבת מוצרי מזון מהסופר השכונתי או דיווח כוזב על שעות עבודה? ומה בנוגע לגניבה של פריט לבוש מסניף של רשת אופנה? האם פעולה זו מהווה עבירה חמורה יותר מבחינה ערכית, בהשוואה ל’גניבת שעות’ מהמעסיק?
ובכן, על פי נתוני סקר שנערך לאחרונה בנושא, דיווח כוזב על שעות עבודה, או במילים אחרות – קבלת שכר על שעות בהן העובד לא עבד – נתפס על ידי הציבור בישראל כעבירה מינורית. מסקר שבוצע לאחרונה ע”י פורום המעסיקים, בקרב 913 נסקרים, בגילאי 18-45, עולה כי 75.6% סבורים כי ‘גניבת שעות’, נמצאת ברף התחתון ביותר של עבירות הגניבה, רחוק מאוד מהערך השלילי שמיוחס לגניבה של מוצר ממשי מבית עסק כזה או אחר.
דיווח שקרי של העובד על שעות עבודה רבות מאלו שעבד בפועל מהווה תופעה עולמית נפוצה מאוד. על פי מחקר שנערך ע”י הלשכה הלאומית למחקר כלכלי, שמהווה את הארגון הגדול ביותר בארה”ב, שיטת גניבה זו יוצרת הפסדים למעסיקים בהיקף של מיליארדי דולרים מדי שנה. עוד מתברר כי לחברות עם יותר מ-100 עובדים יש סיכוי גבוה פי 4 לשלם שכר על עבודה כוזבת לעובדים, ביחס לחברות שמעסיקות עד 10 עובדים.
גונבים שעות? גונבים גם דברים אחרים
ככלל, מעילות עובדים על סוגיהן השונים, יוצרים במצטבר נזקים שמגיעים לסכום מפלצתי של כ-4.7 טריליון דולר בשנה. הנתון שלקוח מתוך המחקר הדו שנתי של הלשכה העולמית לבוחני מעילות, מצטרף לנתון נוסף, שצריך להדהד היטב לכל מעסיק – ארגון או בית עסק ממוצע מאבד כ-5% מהכנסותיו בשנה עקב מעילות ואי סדרים כספיים.
שכיחותה המדויקת של ‘גניבת שעות’ אינה ידועה, אולם כלל המומחים בתחום חקר המעילות איתם שוחחנו, אומרים כי זו מכה כואבת מאוד למעסיקים. “הרבה מאוד ארגונים סובלים מכך, זו עבירה ברורה על החוק שמתבצעת והיא שכיחה מאוד. סביר להניח כי עובד שמבצע אותה מבצע עוד חיתוכים ועיגולי פינות גם בפעילויות נוספות”, מציין הקרמינולוג הבכיר שלומי אדר, ששימש בעברו כמנהל מחלקת ביטחון בשורה ארוכה של חברות גדולות במשק. לדבריו מדובר על התנהגות אנטיסוציאלית ‘פר-אקסלנס’, שעל פי ספר החוקים בישראל מהווה גם עבירה פלילית חמורה: סעיף 391 לחוק העונשין קובע, כי “עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים”.
אלא שחוק לחוד, ומציאות לחוד : המציאות מלמדת כי לא אחת, גם במקרים חמורים בהם הצטברו ראיות כנגד עובד שדיווח על ‘גניבת שעות’ בהיקפים של מאות אלפי שקלים, בתי המשפט מסתפקים בענישה קלה ובמקרים לא מעטים, כלל לא מוגש כתב אישום והתיק נסגר בעילות שונות. כך, לדוגמה, לפני מספר חודשים ניתן פסק דין בתיק של עובדת שהודתה כי דיווחה באופן כוזב על שעות עבודה וקיבלה שכר עודף בסכום של כרבע מיליון שקלים. על אף התשתית הראייתית, המשטרה סגרה את התיק בעילה של חוסר ראיות ובהליך אזרחי היא חויבה להשיב לקופת המעסיק סכום של כ-220 אלף שקלים. “למשטרת ישראל יש סדרי עדיפויות וגם מעילות חמורות יותר לא תמיד נחקרות באופן מעמיק, אז קל וחומר, בעניין גניבת שעות”, מציינים בחברת החקירות והמודיעין “ארי חקירות, “במרבית המקרים, אף שמדובר על גניבה בהיקפים גדולים, המעסיק כלל לא מגיש תלונה במשטרה, כך שתמונת המצב הפלילית שמשתקפת מבעד לסטטיסטיקה שנמצאת במשטרת ישראל, מעוותת לחלוטין וקטנה דרמטית מהמציאות בפועל”.
ומה בנוגע להשלכות המשפטיות על יחסי העבודה בין המעסיק והעובד? “גם במקרים בהם הוכח כי העובד גנב שעות בהיקף נרחב, הסבירות כי בית המשפט יתיר שלילה מוחלטת של כלל פיצויי הפיטורין קטן ביותר”, מציינת עו”ד הילה אהרוני, מומחית לדיני עבודה. לדבריה, ניתן לשלול פיצויים רק עם הגשת בקשה לבית הדין לעבודה לפי סעיף 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים ולקבל פסק דין שמאפשר שלילה. “שלילת פיצויים ללא פסק דין שהתיר זאת, מהווה סיכון למעסיק: היה ויתברר כי אין בידיו ראיות שעולות לכדי תשתית עובדתית מוצקה שמוכיחה את עצם המעילה, כמו גם שהיא גרמה לנזק משמעותי לארגון – בית המשפט יכול לחייבו בתשלום סכום נוסף, מעבר לפיצויי הפיטורין שעליו יהיה לשלם לעובד”.
לצד כל זאת, יש לחדד: בשנים האחרונות חלה עליה תלולה במספר המעסיקים שהתקינו בבית העסק שעון נוכחות ביומטרי, מבוסס טביעת אצבע, שהקטין באופן משמעותי את היקפה של התופעה. “בעבר היה קל מאוד להוליך שולל את המעסיק – עובד היה עוזב את מקום העבודה מספר שעות טרום סיום המשמרת, ומבקש מחברו להחתים את השעון במקומו. כיום, הטכנולוגיה הביומטרית צמצמה משמעותית את היכולת לעשות זאת ושללה כל אפשרות, כאשר מדובר על שעון זיהוי פנים ביומטרי”, מציינים בחברות עוקץ מערכות, מהחברות הגדולות בישראל בתחום שעוני הנוכחות. לאור העלייה בהיקף השימוש באמצעים ביומטריים לאחרונה הוציאה הרשות להגנת הפרטיות מסמך המסדיר את אופן השימוש.
אז היכן תופעת גניבת השעות רווחת מאוד? ראשית, בקרב בתי עסק וארגונים שמשתמשים עדיין בשיטות החתמה ישנות שאינן כוללות טכנולוגיית זיהוי. שנית, בקרב עובדים שמועסקים בשטח. חיים מולכו, מנכ”ל חברת עוקץ מסביר: “בשנים האחרונות, רבים מהם צוידו באפליקציה שמאפשרת להם להחתים נוכחות מהטלפון, בלא שיש צורך להטביע את האצבע או לסרוק את תווי הפנים בשעון נוכחות שמוצב במקום כזה או אחר”.
ההונאה קלה מאוד לביצוע: נניח שהעובד צריך להתייצב באתר כלשהו בשעה תשע בבוקר, אך היות ואותן אפליקציות לא כוללות פונקציה של מיקום, הוא יכול להחתים את השעון בשעה שבע בבוקר, בעודו בביתו, מה שיוצר מצב כוזב כאילו עבד שעות נוספות. דוגמאות להונאות כאלו יש למכביר: כך למשל, לפני כשבוע פוטר בחור שעבד בשטח כמטמיע מערכות לאחר שהתברר למעסיקתו כי הוא גנב מאות שעות עבודה בדרך הזו במהלך השנתיים האחרונות. במקרה אחר, שהתגלה לפני כחודש, טכנאי שמועסק בחברה שמתקינה תשתיות תקשורת הודה כי דיווח באופן כוזב על עשרות שעות עבודה במהלך החודשיים בהן עבד עבורה.
ומה הפתרון? איך המעסיקים יכולים להקטין את האפשרות לגניבת שעות? יש לחדד בפני העובדים את המובן מאליו, שדיווח נוכחות מדויק מהווה אבן יסוד באמון שניתן להם והפרתו, מהווה פעולה חמורה, על כל המשתמע מכך. שנית, קיימות כיום אפליקציות מבוססת מיקום שמאפשרות למעסיק לדעת בדיוק איפה נמצא כל אחד מאנשי השטח שלו, החל מרגע דיווח הנוכחות, כמו גם שמאפשרות לעובד להחתים נוכחות, רק ברדיוס מסוים, אותו קבע המעסיק.
