בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעתו של פרילנסר לפיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות נוספות, בטענה כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבעות (סעש 15452-07-20, מיום 31/10/23).
התובע שימש בתפקיד מנהל משאבי אנוש אצל הנתבעות, החל מחודש 9/05 ועד ליום 13/5/20, מועד בו לטענת התובע הוא התפטר בדין מפוטר בעקבות הפחתת התמורה שקיבל. בתחילת ההתקשרות הוצעה לתובע העסקה כפרינלסר בתמורה של 10,000 דולר לחודש. לאחר מכן, הוצעה לתובע חלופה להעסקה כשכיר, בשכר של 7,300 דולר והחזר הוצאות בסך של 1670 דולר. הנתבעות שילמו לתובע תמורה כנגד חשבוניות של חברה בע”מ שנפתחה על ידי התובע.
בית הדין קבע כי באיזון ובשקלול כל הסממנים בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, המסקנה היא כי בין התובע לנתבעות התקיימו יחסי עובד-מעסיק. בית הדין ציין כי על אף שהתובע הוא זה שיזם את אופן העסקתו כנגד חשבונית והוא זה שהקים חברה לצורך כך, אין בכך כדי לקבוע כי בשל האמור לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק, שכן רוב המבחנים לעניין קיום יחסי עובד ומעסיק מתקיימים בעניינו.
לאחר שבית הדין קבע כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים על פי מבחני הפסיקה, בחן בית הדין את זכאותו של התובע לזכויות הנתבעות על ידו. בית הדין קבע כי הנתבעת הציעה לתובע שתי חלופות העסקה טרם תחילת ההתקשרות בינו לבין הנתבעות. חלופה של עבודה כשכיר ומנגד חלופה של העסקה בחשבונית. נקבע כי יש לבחון את השכר החלופי של התובע על בסיס נתונים אלו, שעה שמדובר בשתי חלופות שהנתבעות הציעו לתובע ומשכך ניתן לבחון אותן ואין צורך לבחון נתוני שכר של עובדים אחרים. נקבע כי מעבר לתמורה ששולמה לתובע במסגרת החשבוניות שהוצגו, הנתבעות נשאו בנוסף בעלויות נוספות, לרבות בגין טיסות שהתובע נדרש להן, שהייה במלונות ועלויות ליסינג רכב, חניות, חניונים, נהגים, רכישת מכשיר פלאפון. משכך, נקבע כי בהשוואת שכרו של התובע כשכיר אל מול התמורה שמצויה בחשבוניות, אין לקחת את רכיב ההוצאות בתוך חישוב השכר החלופי, שעה שהחזר הוצאות זה אכן משקף החזר הוצאות אמיתי.
משכך, נקבע כי לצורך השוואת השכר החלופי אל מול עלות המעסיק לתמורה הקבלנית יש לקחת את רכיב השכר המופיע בהסכם ההעסקה שהועבר לתובע, קרי סך של 7,300 דולר ארה”ב ועליו יש להוסיף זכויות סוציאליות המוקנות בחוקי המגן ובצווי ההרחבה הכללים, לרבות זכויות המוקנות לתובע בהתאם להסכם העסקתו. משכך יש להוסיף 8.33% בגין פיצויי פיטורים; 5-6% בגין הפקדה לתגמולים; 6% בגין חופשה (נוכח תקופת ההעסקה הארוכה); 1.5% בגין דמי הבראה; 7.5% בגין קרן השתלמות; 5.22% דמי ביטוח לאומי; 3.1% בגין אחזקת רכב (רכיב הרלוונטי רק לחלק מהתקופה). משכך השכר החלופי של התובע בצירוף הזכויות הסוציאליות עומד ע”ס 10,048 דולר ארה”ב (7300 דולר בתוספת 37.65% התנאים הסוציאליים). התמורה ששולמה בממוצע לתובע כל חודש עומדת ע”ס 10,719 דולר. התמורה הקבלנית עמדה על סך של 10,719 דולר לכל הפחות ואילו התמורה של השכר החלופי עמדה על 10,048 דולר. כיוון שהתמורה הקבלנית גבוהה יותר מעלות המעסיק לפי השכר החלופי, המשמעות היא שכל הזכויות הממוניות “נבלעו” בתוכה ומשכך אין צורך לבחון אותן לגופן.
בית הדין קבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים כמתפטר בדין מפוטר, אך זכאות זו “מתאפסת” ונבלעת נוכח רכיב התמורה הגבוה יותר מהשכר החלופי אותו קיבל התובע. עוד צוין כי עיון בהסכם העסקה של התובע מעלה כי התכוונו להחיל עליו את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
נקבע כי הנתבעות ויתרו על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ולפיכך על הנתבעות לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 7,300 דולר, שזה השכר שיכול היה התובע להשתכר בעד פרק הזמן שעד לתום תקופת ההודעה המוקדמת המוסכמת שעמדה על 30 ימים כפי שפורט במסגרת הסכם העסקה.
פיצוי בלתי ממוני – בית הדין ציין כי מקום בו נקבע בדיעבד כי יחסי הצדדים באים בגדר יחסי עובד מעסיק, יש לבחון את שאלת הפיצוי בגין נזק לא ממוני בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי תוך התאמת גובה הפיצוי וקביעותו ביחס לחומרת ההפרה. נקבע כי בנסיבות מקרה זה מדובר על פיצוי על הצד הנמוך בסך של 50,000 ₪.
יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.
