העובדת פרסמה פוסט שלילי על המעסיק – בית הדין קבע כי מדובר בלשון הרע ופסק פיצויים למעסיק

לאחר פיטוריה פרסמה העובדת בקבוצת פייסבוק מספר פוסטים על המעסיק, בהם כתבה בין היתר כי לא שולמה לה משכורת אחרונה ולא הופרש לה לפנסיה. כמו כן התייעצה העובדת בפייסבוק האם כדאי לה להגישה תביעה נגד המעסיק.
לנוכח האמור, הגיש המעסיק כנגד העובדת תביעה לפיצויים בגין לשון הרע בטענה כי הפרסומים שקריים ונועדו לפגוע בו במכוון ולהכפיש את שמו. העובדת טענה מנגד כי התביעה נועדה להשתיק אותה מקבלת זכויותיה על פי דין וכי הפרסומים בפייסבוק פורסמו בתום לב ונועדו להתייעץ עם חוכמת ההמונים באשר למימוש זכויותיה.
מדובר במעסיק, בעל מרפאה, אשר העסיק עובדת כמנהלת מרפאה במשך כשנתיים וחצי עד לפיטוריה.

דיון והכרעה

בית הדין עמד על המסגרת הנורמטיבית של חוק איסור לשון הרע והפסיקה אשר נועדו לאזן בין זכויות המתנגשות זו בזו – הזכות לחופש הביטוי מול הזכות לשמו הטוב של האדם.
שנית בחן בית הדין האם התקיימה עוולת לשון הרע באמצעות ארבעה שלבים כפי שנקבע בפסיקה –
תחילה, יש לבחון את הביטוי שפורסם מבחינה אובייקטיבית ואת המשמעויות העולות ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, בשלב השני, יש לבחון האם הביטוי מהווה לשון הרע לפי סע’ 1 לחוק, והאם מדובר בפרסום לפי סע’ 2 לחוק, בשלב השלישי יש לבחון האם עומדת לעובדת אחת ההגנות שבחוק ובהתאם לכך יבחן בית הדין את הפיצוי.
במקרה זה, בית הדין קבע כי האמירות שפרסמה העובדת בפוסטים כנגד המעסיק, פוגעניות ועלולות להשפיל או לבזותו בשל מעשים, ההתנהגות או תכונות שייחסה אליו העובדת בפוסטים – דבר המפר את איסורי לשון הרע ואינו חוסה תחת ההגנות המוכרות בחוק. מלשון הפוסטים עולה כי הדברים נכתבו כדי להטיל ביקורת נוקבת על המעסיק, תוך הפעלת לחץ באופן שאינו הולם את הסיטואציה. העובדת הציגה עצמה כמי שנתנה את כל כולה לבניית העסק של המעסיק ו’תוגמלה’ באי תשלום משכורת אחרונה ופנסיה. לא זו בלבד, אלא שהביקורת שפרסמה העובדת, הציגה את המעסיק בשמו המלא כמי שמנצל את עובדיו ואחר כך מתחמק מתשלום ולא מפקיד הפקדות לפנסיה עבור עובדיו. מדברים אלו, ציין בית המשפט, אדם סביר היה מבין כי מדובר במעסיק שהתנהלותו נצלנית, שלא ניתן לתקנה ולשנותה ואף ראוי כי יוצמדו לו כינויי גנאי המכפישים את שמו, כפי שפרסמה העובדת.
בית הדין הוסיף ואמר כי תיוג הדף העסקי של המעסיק שחושף את שמו המלא עשויים לבייש את המעסיק ולהשימו בחוסר נוחות, וכי אלו נעשו כדי שישלם לעובדת, חרף המחלוקת ביניהם לגבי זכאותה לתשלום,
בית הדין אף ציין כי תיוג הדף העסקי של המעסיק, מעיד על כוונה לחשוף את המעסיק ועלול להזיק לו וכי הצגת העסק באופן פסול אינה לגיטימית בנסיבות העניין.
זאת ועוד, בית הדין דחה את טענת העובדת כי מדובר בהעלאת סוגיה לשם התייעצות. בית הדין נימק החלטתו ואמר כי אין בפוסט אף מילה שניתן להבין ממנה רצון לקבל עזרה או הכוונה.
באשר לשאלה האם מדובר בפרסום בהתאם לסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, בית הדין הסביר כי אין חולק כי הפרסומים מהווים פרסום שכן אלו היו מכוונים לאחר זולת המעסיק ואכן הגיעו לאדם נוסף. בית הדין ציין כי תנאי הפרסום אינו מותנה בקבלת תגובות לפרסום. כלומר, די שחברי העובדת בפייסבוק נחשפו לפוסט כדי לקיים תנאי הפרסום, גם אם בחרו לא להגיב.
בית הדין אף דחה את טענת העובדת להגנת אמת בפרסום ולהגנת תום הלב. בית הדין הסביר כי עובדת לא הוכיחה כי העובדות שצוינו בפרסומים היו נכונות וכי אין בפרסומים עניין ציבורי כהגדרת הפסיקה. זאת ועוד, בית הדין קבע כי העובדת נהגה בחוסר תום לב שכן  העלתה את הפוסטים כדי להפעיל לחץ לא הוגן על המעסיק. עוד ציין בית הדין כי הפוסטים הועלו קודם לקבלת המשכורת דבר הפועל לחובת העובדת.

לנוכח כל האמור קבע בית הדין כי הפרסומים שפרסמה העובדת מהווים הוצאת לשון הרע ופסק כי על העובדת לשלם למעסיק פיצוי בגובה 16,500 ש”ח.

המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ