רו”ח שהעלים מס חויב בשומה מוגדלת – ערעורו נדחה

המערער ערך עסקאות פיקטיביות במטרה להתחמק ממס. שופט המחוזי כתב כי מדובר בהתנהלות חמורה שאינה מצופה מרואה חשבון

בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעורים שהגיש רואה החשבון ארז מינס נגד החלטת פקיד השומה בפתח תקווה לחייבו במס מוגדל על רקע חשד שהמערער דיווח על עסקאות פיקטיביות כדי לחמוק מתשלום מס. השופט אבי גורמן מתח ביקורת קשה על המערער וכתב שהתנהלותו אינה הולמת רואה חשבון בישראל. הוא דחה את הערעורים והשית עליו הוצאות גבוהות.

תחילת הפרשה בהחלטת פקיד השומה לחייב את המערער במס עבור תוספת הכנסה של 690,000 שקל בגין השנים 2010-2014. לגרסת המערער הכנסות אלה נוצרו על רקע התנהלות עסקית לגיטימית עם לקוחותיו השונים. המשיב (פקיד השומה), לעומתו, היה בדעה שמדובר בעסקאות פיקטיביות שמטרתן לחמוק מתשלום מס.

אחת העסקאות שדוברו הייתה שכירת מאפייה – שהייתה לקוחה של המערער – לכאורה לצורך ארגון כנסים עבור משרד רואי החשבון שלו. במהלך שנות המס שבמחלוקת ניכה המערער פחת בגין “נכס” זה (הזכות לארגן כנסים במאפייה) בסכום מצטבר של 19,407 שקל.

לטענת המערער מדובר בעסקה אמיתית שאין לחייבו בתוספת מס עבורה. מנגד טען פקיד השומה שהעסקה מעולם לא התרחשה ואין להתיר למערער את ניכוי הפחת שדרש בגינה.

כחלק מבירור הפרשייה העידו בעלי המאפייה לדורותיהם. מעדויותיהם עלה באופן חד משמעי שהם מעולם לא ביצעו עם המערער את העסקה המתוארת בחשבונית. בנסיבות אלה קיבל השופט גורמן את עמדת פקיד השומה.

השופט כתב שמהעדויות עולה כי המערער מעולם לא בא למנהלי המאפייה בדרישה לערוך שם כנס. הוא ציין שהעדויות היו קוהרנטיות וברורות והוא נותן בהן אמון מלא. המערער ניסה לקעקע את אמינות העדויות אך השופט כתב שמדובר בניסיונות סרק שאין בהם ממש.

נושא נוסף שעלה בפסק הדין הוא חשבוניות זיכוי פיקטיביות בסך 100,000 שקל ו-250,000 שקל שהוציא מינס לצורך הקטנת הכנסתו ללקוחות שטענו: “לא היה זיכוי כזה, לא עשיתי איתו שום עסקה על 250,000 שקל”.

מכר מכולת לאשתו

פרשה נוספת שבעקבותיה הסתבך המערער עסקה ברישום כוזב של מכולת בבעלות אחד מלקוחותיו של המערער על שם אשתו לשעבר של המערער, לצורך התחמקות מנושים של המכולת. במסגרת העסקה עברה המכולת לידי האישה תוך שהפסדי המכולת קוזזו ממשכורתה כמורה. בנוסף עבור רישום המכולת על שמה היא קיבלה אלפי שקלים מדי חודש.

גם בנוגע לעסקה זו טען המערער שמדובר בעסקת אמת. לעומתו טען המשיב שרישום המכולת על שם אשת המערער לשעבר הוא פיקציה, ואין להתיר את קיזוז ההפסד.

אף בסוגיה זו אימץ השופט את גרסת פקיד השומה. הוא קבע שרכישת המכולת היתה עסקה למראית עין בלבד. מעדות בעל המכולת עלה שהוא מעולם לא מכר את העסק.

השופט הוסיף שמעדות האישה בסוגיה עלתה תמונה דומה. לדבריו, עדותה המהוססת לפיה היא בכלל לא מודעת להיותה הבעלים של המכולת מחזקת את המסקנה שמדובר בעסקה למראית עין.

בנסיבות אלה הכריע השופט שהמשיב צודק בכך שביטל את קיזוז ההפסדים וחייב את המערער במס נוסף.

לפני סיום הוא מתח ביקורת חריפה על המערער, שלדבריו התנהל לאורך כל הדרך באופן חמור שאינו מצופה מרואה חשבון. הוא דחה את הערעורים וחייב את המערער בהוצאות משפט בסך 75,000 שקל.

• ב”כ פקיד השומה: עו”ד שירה ויזל-גלצור (פמת”א אזרחי)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין