המעסיק חשד כי אישורי המחלה של העובדת אינם מהימנים ופנה לבירור בקופת החולים, בית הדין קבע כי מדובר בפרסום לשון הרע ופסק לעובדת פיצויים
עובדות המקרה:
העובדת עבדה במשך 21 שנים כמזכירה בבית ספר ביישוב עד לפיטוריה.
לטענת העובדת היא החלה לסבול מכאבי גב עזים אשר מנעו ממנה לתפקד ולבצע פעולות יומיומיות ולפיכך נאלצה לשהות בחופשת מחלה ממושכת. לטענתה, המעסיקה החליטה כי היא איננה חולה, עקבה אחריה ואף שלחה מכתב לקופת החולים של העובדת לבירור אישורי המחלה כאשר במכתב נרמז כי העובדת שקרנית. לאחר מכן ובזמן ששהתה בתקופת המחלה, זימנה אותה המעסיקה למספר שיחות שימוע אליהן לא התייצבה בשל מחלתה כאשר בסופו של דבר פוטרה בזמן מחלתה.
בשל האמור עתרה העובדת לפיצויים שונים לרבות פיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע, פיצוי בגין התנהלות המעסיקה בתקופת מחלתה ופיצוי בגין פרסום לשון הרע.
המעסיקה טענה מנגד כי פיטורי העובדת נעשו בשל התנהלות פסולה מול מנהלת בית הספר ואי מילוי תפקידה כנדרש. עוד טענה המעסיקה כי הובא לידיעתה שהעובדת מתנהלת באופן רגיל במהלך ימי המחלה ולכן הוחלט לערוך אחריה מעקב באמצעות חוקר פרטי. במהלך המעקב נצפתה העובדת מטיילת יום שלם כשהיא נושאת על כתפה תיק כבד ומבלה במסעדה ובמרכז מסחרי, עושה קניות, ואף נוהגת ללא כל עזרה. היא זומנה לשני שימועים אליהם סירבה להגיע, וכך הוחלט לקיים את השימוע בהיעדרה – מה שהוביל לבסוף לפיטוריה.
דיון והכרעה:
פיטורים בתקופת מחלה
ראשית קבע בית הדין כי העובדת פוטרה שלא כדין וזאת משום שפיטוריה נעשו בזמן שהותה בתקופת מחלה כשלרשותה עומדים ימי מחלה צבורים. בית הדין ציין את סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה האוסר על מעסיק לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה במהלך תקופת זכאותו לדמי מחלה. במקרה זה, הבהיר בית הדין, אין חולק כי העובדת שהתה בתקופת מחלה במועד פיטוריה ועמדו לרשותה ימי מחלה רבים בלתי מנוצלים ולכן חל איסור לפטרה.
קביעת המעסיקה כי אישורי המחלה אינם מהימנים
שנית קבע בית הדין כי התנהלות המעסיקה וקביעתה כי אישורי המחלה של העובדת אינם מהימנים הינה בניגוד לחוק דמי מחלה והתקנות שהותקנו מכוחו.
בית הדין הסביר ואמר כי כאשר עולה חשד אצל מעסיק כי אישורי המחלה שהוא מקבל מעובד אינם אותנטיים, עליו לנהוג בהתאם לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) הקובעות כי מעסיק רשאי לזמן את העובד להיבדק ע”י רופא מטעמו.
אף על פי כן, המעסיקה בחרה לפעול בצורה לא מקובלת ובמקום לעמוד על טיב מוגבלותה הנטענת של העובדת אשר גובתה באישורים רפואיים, באמצעים שהתקנות מעמידות לרשותה, היא החליטה כי מדובר באישורי מחלה לא אותנטיים והציבה מעקב של חוקרים פרטיים אחרי העובדת.
בית הדין הוסיף ואמר כי המעסיקה לא הייתה רשאית להסיק מסקנות בתחום הרפואה ביחס לעובדת, גם אם היא נראתה “מתנהלת באופן רגיל לחלוטין” והיה עליה לזמן את העובדת לבדיקת רופא מטעמה כאמור בתקנות, בהתאם לכך דחה בית הדין את קביעת המעסיקה כי אין שום הצדקה לאישורי המחלה שקיבלה העובדת, ואת החלטתה לקיים את השימוע בהעדרה.
זאת ועוד, בית הדין התייחס לסיבות פיטוריה של העובדת וקבע כי המעסיקה לא עמדה בנטל להוכיח כי העובדת פוטרה מטעמים ענייניים ולא בשל חיסוריה מפאת מחלתה, דבר חמור לאור העובדה שמדובר בעובדת בעלת ותק של כ-21 שנה. לאור כל האמור קבע בית הדין כי על המעסיקה לשלם לעובדת פיצוי בגין 200,000 ש”ח בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע.
פרסום לשון הרע
בנוסף לכך קיבל בית הדין את טענת העובדת ללשון הרע בקובעו כי פניית המעסיקה לקופת החולים באמצעות מכתב המציג את התובעת כמתחזה – מהווה פרסום של לשון הרע. לדברי בית הדין, בכתיבת הפנייה ללא ביסוס רפואי כלשהו שיאשש או יפריך את אישורי המחלה, תוך הצגת העובדות בצורה מגמתית, יש פוטנציאל פגיעה ממשי בשמה הטוב של התובעת בעיני מקבלי המכתב בקופת החולים ואף בעיני הרופאים שהנפיקו את אישורי המחלה ולפיכך קבע כי על המעסיקה לשלם לעובדת פיצוי בסך של 50,000 ש”ח בגין פרסום לשון הרע ללא הוכחת נזק.
לסיכום, מפסק דין זה אנו למדים כי בית הדין רואה בחומרה רבה מעסיקים אשר מחליטים לבדוק את מהימנות אישורי המחלה של עובדיהם באמצעים שאינם רפואיים. המסקנה העולה מפסק הדין היא כי אם מתעורר חשד באשר למהימנות אישור מחלה של העובד יש לזמנו לבדיקת רופא תעסוקתי כאמור בתקנות.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
מספר ושם ההליך: סעש (ת”א) 64388-12-19 רבקה פאר חשאי – מועצה אזורית שומרון
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
ניתן ביום: 19.2.2023
