נדחתה תביעת עובדת שפוטרה בהריון

התובעת הוסיפה כי נכנסה להריון בסוף חודש מרץ 2020 וילדה באמצע חודש דצמבר 2020.

לטענתה, פיטוריה נעשו לאחר שהנתבעת ידעה על ההריון, שכן היא הודיעה עליו לאחראית עליה עוד בחודש אפריל 2020. לדבריה, לא הייתה סיבה לפיטוריה ועל החברה מוטל הנטל להוכיח שלא היה קשר בין ההריון לפיטוריה.

עוד טענה התובעת כי החברה מנעה ממנה לסיים תקופת העסקה של חצי שנה על מנת שלא לזכות בהגנת חוק עבודת נשים, והיא הופלתה לעומת עובדים אחרים בגלל ההריון. לפיכך היא דרשה פיצוי של כ-150,000 שקל.

החברה טענה מנגד כי להריון של התובעת לא היה קשר לפיטורים, שנעשו לפני שחלפו שישה חודשים מרגע קבלתה לעבודה. בנסיבות אלה לדבריה, חוק עבודת נשים לא חל ולא צריך היה לפנות לקבלת היתר מהממונה.

לטענתה, עבודת התובעת הסתיימה על רקע אי התאמה וחוסר שביעות רצון מהתנהלותה כאשת מכירות. הנתבעת הדגישה שהתובעת זומנה לשימוע כדין ומטעמים עניינים.

לא נדרש היתר

השופטת מירב קליימן קבעה שהתובעת לא הוכיחה כי פיטוריה נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים או בניגוד לחוק השוויון או תוך הפרה של חובת תום הלב.

השופטת כתבה שההגנה מכוח חוק עבודת נשים ניתנת רק לעובדת שעבדה במשך חצי שנה אצל אותו מעסיק, כשלגבי עובדת המועסקת תקופה קצרה מכך לא קובע הסעיף איסור פיטורים ולא נדרש היתר.

במקרה זה, התובעת לא השלימה תקופת עבודה בפועל של שישה חודשים כך שהנתבעת לא הייתה אמורה לפנות לקבל היתר מהממונה.

היא הוסיפה כי אמנם, בנסיבות מסוימות פיטורים בסמוך לחלוף תקופת ששת החודשים עשויים להיחשב קיום חוזה בחוסר תום לב ולזכות בפיצויים, אך זאת כשיש ראיות לכך שהמעסיקה ביקשה להתחמק מהוראות החוק.

לקביעת השופטת, אין ראיות כי הריונה של התובעת עמד בבסיס השיקולים שהובילו לפיטוריה, לא הוכחה סמיכות זמנים בין הודעת התובעת על הריונה לבין זימונה לשימוע, כאשר במייל הזימון לשימוע נמנו הסיבות בעטיין שוקלת הנתבעת את פיטוריה ואף הובהר כי הנתבעת הייתה מודעת לדבר הריונה רק כאשר זימנה אותה לאחר מכן בעל פה לשיחת שימוע.

החברה הבהירה לתובעת בזמן אמת כי ביצועי המכירות שלה אינם מניחים את הדעת בפני עצמם ובאופן יחסי לשאר נציגי המכירות, סיכמה השופטת ודחתה את התביעה.

התובעת חויבה בהוצאות בסך 7,500 שקל.

• ב״כ התובעת: עו”ד אלירן בללי
• ב״כ הנתבעת: עו”ד ליעד רונדל

• פלונית נ׳ טרנד ריהוט בע״מ