בית הדין לעבודה קבע שכל הראיות מצביעות על כך שהתובע הועסק בפועל כשכיר. בנסיבות אלה, הסעיף בחוזה שקבע כי בין הצדדים יהיו רק יחסי קבלנות חסר תוקף
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש אדם נגד חברה יזמית אצלה עבד כאיש מכירות, להכרה בו כעובד שלה ולקבלת התנאים הסוציאליים הנלווים לקביעה זו. השופט הבכיר אסף הראל קבע שחרף הסכמת הצדדים בחוזה העבודה לפיה לא יתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק, בפועל נסיבות המקרה מצביעות על מתכונת העסקה של התובע כעובד שכיר. הנתבעת חויבה לשלם לו פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה ודמי הבראה.
התובע החל לעבוד בחברה ביולי 2015 ותפקידו היה לשווק את הדירות שנבנו על ידה. שכרו עמד על 8,000 שקל בחודש בתוספת עמלות, ולאחר כשנה השכר עלה ל-9,000 שקל. בחוזה העבודה נקבע בין היתר במפורש שבין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד-מעסיק. כעבור 4 שנים מתחילת העבודה, על רקע הצעת החברה לקצץ את שכרו של התובע באופן דרסטי וסירובו לכך, החברה הביאה לסיום העסקתו.
בתביעה שהגיש בעקבות זאת לבית הדין לעבודה בנובמבר 2019, עתר התובע להכיר בו כעובד החברה ולחייב אותה לשלם לו את הזכויות הנובעות מכך. הנתבעת מנגד התכחשה לטענותיו.
סממנים של שכיר
השופט הראל קבע שהמבחנים שהותוו בפסיקה לצורך בחינת קיומם של יחסי עובד-מעסיק מתקיימים במקרה זה, ולכן התובע נחשב לעובד החברה.
כך, כתב השופט, התובע ביצע תפקיד שקשור לליבת העיסוק של הנתבעת – מכירת דירות. בנוסף, עבודתו בוצעה ממשרדי החברה והוא הציג עצמו בפני צדדים שלישיים כעובד החברה. יתר על כן, הוא לא היה חופשי לקבוע את שעות עבודתו ואלה נקבעו על ידי הנתבעת. הוא גם עבד עבור הנתבעת באופן בלעדי למשך תקופה יחסית ארוכה מבלי שהיו לו עיסוקים מן הצד.
השופט המשיך למנות את הסממנים המלמדים שלתובע היה מעמד של עובד שכיר: הנתבעת סיפקה לתובע ציוד לצורך העבודה, שילמה לו שכר חודשי קבוע ואפילו דמי חופשה – דבר שאינו אופייני ביחסי קבלנות.
השופט ציין שאמנם לפני העסקת התובע הנתבעת שיווקה את דירותיה באמצעות מיקור חוץ, אך הדבר אינו משליך על מעמדו של התובע שכן חברה רשאית להחליט שהיא מפסיקה לבצע פעילות מרכזית שלה באמצעות מיקור חוץ ולעבור לבצע אותה באמצעות העסקת עובדים שכירים.
לפיכך הגיע השופט למסקנה שבין הצדדים היו יחסי עבודה. כנגזרת מכך נקבע כי התובע זכאי לזכויות סוציאליות, והשופט פסק לטובתו 43,165 שקל פיצויי פיטורים, 31,457 שקל הפרשות לפנסיה ו-9,072 שקל דמי הבראה.
בתוך כך, השופט דחה את דרישת התובע לפיצוי עבור פיטורים ללא שימוע מאחר שבזמן אמת הנתבעת חשבה שהתובע קבלן שלה, ובנסיבות אלה לא היה מצופה שתהיה מודעת לחובתה לקיים לו שימוע.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ”ט עו”ד התובע בסך 11,000 שקל.
- ב”כ התובע: עו”ד נ’ דהן
- ב”כ הנתבעת: עו”ד ג’ עין-ים
קסוס נ’ זכריה לוי ובניו חברה לבניין ואחזקות (2009) בע”מ
