מדובר בתובע, בן 72 במועד תביעתו ובעל שליטה חלקית בשפה העברית, אשר התקבל לעבודה בחברה לתפקיד מלווה חולים פסיכיאטריים בבית חולים רמב”ם. לאחר קבלתו לעבודה חתם התובע על הסכם עבודה, מילא טפסים והוציא אישורים שונים אשר נדרשו על ידי החברה והשתתף בהדרכת אוריינטציה. כעבור זמן מה בירר התובע מדוע לא שובץ עד כה לעבודה ונענה ע”י נציגת החברה כי החברה לא קיבלה משמרות לשיבוץ מבית החולים. במהלך שיחות והתכתבויות שניהלה נציגת החברה עם התובע ועם בנו נאמר לתובע כי התפקיד מחייב שליטה בשפה העברית ובתוכנת ווטסאפ. בתגובה לכך השיב בנו של התובע כי אביו בכושר טוב ומוכן לעבוד גם בניקיון אך נציגת החברה ציינה כי היא אינה יכולה לשלוח את התובע לעבוד בניקיון בגלל שהוא “מבוגר“. עוד ציינה כי לא ידוע לה כיצד התובע ירדוף אחרי חולה פסיכיאטרי ויעבוד מול חולים גדולי גוף וחזקים וכי בגלל הקורונה “מבוגרים כרגע קצת פחות רלוונטי“. במועד נוסף במהלך התכתבות עם בא כוח התובע נכתב כי –”מה לעשות שהוא לא מתאים לכל עבודה באמת“.
במסגרת התביעה טען התובע כי הציג לחברה בשקיפות מלאה את כלל הנתונים העובדתיים לגביו-גילו וידיעתו החלקית בשפה העברית ולמרות זאת לא צוין בפניו לא במהלך ראיון העבודה ולא במהלך הדרכת האוריינטציה כי התפקיד דורש כוח פיזי, שליטה מלאה בעברית או התקנה של תוכנת הווטסאפ בטלפון הנייד. לפיכך עתר התובע לפיצויים שונים מהחברה לרבות פיצויים בגין חוסר תום לב בעת קבלה לעבודה ובגין אפליה מטעמי גיל.החברה כפרה בטענות התובע וטענה כי לא הפלתה את התובע מטעמי גיל וכי היא מעסיקה עובדים רבים שעברו את גיל הפרישה. עוד טענה החברה כי הבהירה לתובע במעמד החתימה על הסכם העבודה כי שיבוצו לעבודה יהיה בהתאם לצורך של בית החולים. באשר לדרישת השליטה בשפה העברית טענה החברה כי מאחר ועברית היא שפתה הרשמית של המדינה היה על התובע ללמוד אותה כדי להשתלב בשוק העבודה הישראלי.
תחילה עמד בית הדין עמד על המסגרת הנורמטיבית באשר לחובת תום הלב ביחסי עבודה וציין כי חובת המעסיק ליידע את עובדיו בדבר תנאי עבודתם נובעת הן מחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) והן מחובת תום לב בדיני חוזים כאשר במסגרת יחסי עבודה חלה חובת תום הלב באופן מוגבר. בנוסף עמד בית הדין על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לאפליה מחמת גיל בציינו בין היתר כי- “ אפליית עובד מבוגר קשה במיוחד וכי יש בה השפלה ופגיעה בכבודו כאדם והיא שוללת מעובדים ותיקים תנאים מינימליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד”.בהתאם לכך קבע בית הדין כי החברה נהגה כלפי התובע בחוסר תום לב בעת תהליך הקבלה לעבודה- לא הוסבר לתובע כראוי וכנדרש למועמד לעבודה את המגבלות שעלו רק מאוחר יותר ומנעו בפועל את העסקתו (שליטה מלאה בשפה העברית והתקנה של תוכנת הווטסאפ בטלפון הנייד שלו). החברה גם לא הסבירה לתובע כי היא אינה מתחייבת לשבצו בעבודה וכי שעות העבודה שיינתנו לו הן בהתאם לצורך ולאספקת השעות בפועל מבית חולים רמב”ם.עוד קבע בית הדין כי החברה הפלתה את התובע מטעמי גיל בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה- “הנתבעת כשלה- במספר הזדמנויות ולא רק פעם אחת- באמירות והתנהגויות מפלות כלפי התובע, שנבעו בראש ובראשונה מהתייחסות בעייתי כלפי גילו וכושרו הגופני. כל זאת מתוך מחשבה שהינה מוטעית וחסרת בסיס, ושהתובע לא היה שותף לה- כי הוא אינו יכול למלא משרות שונות בשל כושרו הפיזי הנחות הנובע מגילו המבוגר“.
לאור כל האמור פסק בית הדין כי התובע זכאי לפיצוי בשל אפליה מחמת גיל בסך של 10,000 ₪ ולפיצוי מכוח הפרת הוראות חובת תום הלב בקבלה לעבודה בסך של 10,000 ₪.
מספר ושם ההליך: סע”ש (חי’) 71643-12-20 ג’ורג’ בירו נגד מ.ס.ד. חיפה חברה למסחר בע”מ
ערכאה: בית דין האזורי לעבודה חיפה
ניתן ביום: 26.10.2022
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
