נקבע שהתפטרותו הייתה מוצדקת לאור העובדה שחלק מזכויותיו לא שולמו לו, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בסך של כ-200 אלף שקל
שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, תמר עציון פלץ, פסקה לאחרונה פיצויי פיטורים לעובד שהתפטר בדין מפוטר. נקבע שאי תשלום שכר בגין חצי חודש ואי העברת הפרשות שנוכו משכרו לקרן הפנסיה מהווים הרעה בתנאי העבודה שמצדיקים את התפטרותו. על אף שבמהלך 20 שנות עבודתו התחלפו מספר מעסיקים נקבע כי הוותק שלו נשמר, כך שהפיצויים חושבו בגין כל התקופה.
התובע עבד כמורה בסטודיו לריקוד וכושר – “סטודיו B” בתל אביב, החל משנת 2000 ועד להתפטרותו ב-2020. במשך השנים הבעלות בסטודיו התחלפה כך שהתובע עבד תחת שלוש מעסיקות שונות.
המעסיקה הראשונה התפרקה ולכן התובע הגיש את תביעתו, באמצעות עו”ד דפנה אזולאי רגב, נגד המעסיקה השנייה והשלישית. לדבריו, עם פרוץ מגיפת הקורונה במרץ 2020 הוצא לחל”ת ובמאי אותה שנה נאלץ להתפטר בשל אי תשלום מחצית משכר חודש מרץ ואי העברת הפרשות שנוכו משכרו לקרן הפנסיה בחודשים הסמוכים להתפטרותו. לטענת התובע מדובר בהרעת תנאים ולכן מדובר בהתפטרות בדין מפוטר המזכה אותו בפיצויי פיטורים. עוד הוא תבע מהמעסיקה השנייה דמי נסיעות, דמי חגים וגמול שעות נוספות בגין עבודה בשבת, ומהמעסיקה השלישית תבע תשלום פדיון חופשה, דמי הבראה ועוד.
המעסיקה השנייה טענה שאם נותרו תשלומים הם חלים על המעסיקה השלישית לפי הסכם המכירה ביניהן ולפי החוק.
המעסיקה השלישית טענה שהשכר שלא שולם והסכומים שנוכו מהווים סכום זניח שלא מצדיק התפטרות בדין מפוטר.
הרעת תנאים מוחשית
השופטת עציון פלץ קבעה כאמור שהתובע התפטר בדין מפוטר וזכאי לפיצויי פיטורים. היא הסבירה שלפי הפסיקה, אי תשלום שכר וניכוי סכומים ללא העברתם לקרן הפנסיה מהווים הרעת תנאים מוחשית ואין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו בנסיבות כאלה. נקבע שהסכומים אומנם לא מהותיים ומסתכמים באלפי שקלים בודדים, אך הם נגזרים מהיקף משרתו של התובע שעבד במשרה חלקית בלבד.
בהמשך קבעה השופטת כי הוכח שלמרות החלפת הבעלויות בסטודיו, רציפות העסקתו של התובע נמשכה ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל שנות עבודתו בסטודיו B, שכן מדובר באותו מקום עבודה. חובת התשלום הוטלה על המעסיקה השלישית והאחרונה בהתאם לחוק פיצויי פיטורים וחוק הגנת השכר.
בנוסף, המעסיקה השנייה והשלישית חויבו יחד בתשלום דמי נסיעות שלא שולמו לתובע החל משנת 2016, המועד בו פנה לנתבעות בבקשה להסדרת התשלום.
עוד נקבע שהתובע זכאי להשלמת גמול עבור שעות עבודה בשבת, בהן שולם לו שכר של 125% במקום 150% כמתחייב בחוק שעות עבודה ומנוחה. השופטת ציינה כי מדובר בזכות קוגנטית, כלומר שהעובד לא יכול לוותר עליה, ואין לראות בו כמי שהסכים לפגיעה בזכותו אפילו אם לא התלונן על כך בפני המעסיקות.
כמו כן התקבלה תביעת העובד לתשלום דמי חגים והבראה, פדיון חופשה, אי מסירת הודעה לעובד, אי הפקדות לתגמולים ולפיצויים בגין שעות שבת.
בסך הכל נפסק לתובע פיצוי של 199,026 שקל (כאשר על חלק מהסכום תתווסף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ב-2018), וכן הוצאות משפט בסך 28,000 שקל.
בתוך כך, תביעה אישית שהגיש נגד מי שהייתה בעבר בעלת המניות בסטודיו נדחתה והתובע חויב ב-3,000 שקל הוצאות.
- ב”כ התובע: עו”ד דפנה אזולאי-רגב
- ב”כ נתבעים 1-2: עו”ד איריס בודנהיימר
- ב”כ נתבעים 3-4: עו”ד מני גולדהבר ועו”ד אביגיל כץ
