ביה”ד האזורי לעבודה דחה ביום 17/7/2022 את תביעתה של גב’ טלי לוי עזר (ב”ל 15375-07-20) (להלן: המבוטחת), לתשלום דמי אבטלה, וקבע כי פעילותה בעסק של בעלה, לא חרגה מגדר עזרה משפחתית מקובלת ולא הגיעו כדי יחסי עובד – מעסיק.
רקע חוקי והלכות ביה”ד הארצי
סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי קובע בין היתר כי מבוטח לענף אבטלה הוא עובד הזכאי לשכר, שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו. כלומר, כדי להיות זכאי לדמי אבטלה צריך שיהיו עובד ומעסיק, ושהמעסיק יהיה חייב בדמי ביטוח בעד העובד.
על עזרה משפחתית טבעית בין קרובי משפחה, אין חובת דיווח לביטוח הלאומי ואין חובת תשלום של דמי ביטוח.
הגדרת עובד נמצאת בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, שקובע:
“עובד – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיק יחס של עובד-מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה, הוא, היתה נעשית בידי עובד;
לעניין זה, “בן משפחה” – אחד ההורים , ילד , נכד, אח או אחות”.
בני זוג אינם כלולים בהגדרת בן משפחה לעיל ולכן צריכים להתקיים יחסי עובד ומעסיק ביניהם לזכאות לדמי אבטלה.
בהלכת אלישע נקבע בין השאר כי “שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית…”.
בהלכת בטי מרקו נקבע: “מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי”.
תמצית עובדתית
- המבוטחת שימשה כחתמת ביטוח במשך כ-5 שנים בסוכנות ביטוח בבעלותו של מי שהיה בעלה, באותה תקופה.
- בני הזוג התגרשו והסכם הגירושים קבע כי סוכנות הביטוח היא בבעלותו המלאה של בעלה לשעבר.
- חצי שנה לפני הסכם הגירושים פוטרה המבוטחת מעבודתה בסוכנות הביטוח.
- המבוטחת הגישה תביעה לדמי אבטלה שנדחתה מהטעם שלא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין סוכנות הביטוח.
עיקר טיעוני הצדדים
המבוטחת
לטענתה עבדה בסוכנות הביטוח אצל בעלה ופוטרה ביום 31/12/2019 .
לטענתה, היא עבדה כשכירה שנים רבות, בימים קבועים ובשעות קבועות, וקבלה שכר לפי תלושי שכר.
העובדה כי במסגרת הסכם הגירושים נקבע כי סוכנות הביטוח שייכת לבן הזוג, מוכיחה כי העסק לא היה משותף, ולא היתה לה כל זכות בו.
הביטוח הלאומי
אין חולק כי עבדה בעסק, אולם עבודתה היתה בגדר עזרה משפחתית.
התובעת לא קיבלה שכר מדי חודש. היא בעצמה טענה כי בעלה קיבל עמלות מחברות הביטוח לחשבונם המשותף בבנק, ובכלל העמלות היה גם שכרה.
לא הוכיחה כי שולמו בגינה זכויות סוציאליות, לא היה הסכם עבודה, לא שולמו לה פיצויי פיטורין, ומשעזבה, לא הובא עובד אחד למלא את החסר.
דיון והחלטה
כאמור לעיל, נטל הראיה שמדובר ביחסי עובד ומעסיק במקרה של העסקת קרובים, ולא בעזרה משפחתית בלבד, מוטל על התובע. בענייננו הנטל לא הורם:
- הוצגו תלושי שכר, אך לא הוכח תשלום שכר בפועל.
- הועד ונטען כי שכרה היה גלום בתוך תקבולי העמלות שקיבל הבעל מחברות הביטוח לחשבון המשותף שלהם בבנק, ולא היה תקבול או תשלום נפרד בגין שכרה, ובוודאי לא במועדי תשלום שכר חודשי, כמקובל.
- בהתאם לתלושי השכר לא שולמו לה זכויות סוציאליות, לא נוהל פנקס חופשה לא נרשם ניצול ימי מחלה ולא הופרשו הפרשות לפנסיה.
- לא הובאו ראיות לתשלום פיצויים פיטורים, למרות פיטוריה.
- אין חולק כי לאחר סיום עבודתה בסוכנות הביטוח, לא החליף אותה כל עובד אחר, ועבודתה לפי עדות הבעל, חולקה בין שאר העובדים.
לאור כל האמור, קובע בית הדין כי המבוטחת לא הרימה את הנטל להוכיח כי עבודתה חרגה מגדר עזרה
משפחתית לניהולו של העסק וכי התקיימו בינה לבין העסק של בעלה יחסי עובד ומעסיק, על כן אינה זכאית לדמי אבטלה.
בית הדין מדגיש כי התובעת, כבת משפחה, נרתמה להצלחת סוכנות הביטוח. תרומה זו אין בה כדי להפוך אותה לעובדת לעניין זכויותיה מהביטוח הלאומי.
בשולי הדברים, ומשסוגיה זו חוזרת ונשנית פעמים רבות, בבתי הדין ובחיים עצמם – אין לנו אלא לבקש מציבור המבוטחים הרלוונטי וליועציו – לקרוא היטב את עקרי הדברים, וכל מה שלא התקיים בעובדות הפסק (והביא בשל אי קיומו, לדחיית התביעה) – לקיים כהלכתו וכסדרו ואף מעבר לזה.
