איסור חפיפה בין תקופת ההודעה המוקדמת לתקופת שמירת הריון גם אם ניתן היתר לפיטורים מהממונה לחוק עבודת נשים
עובדות המקרה :
העובדת הועסקה כמנהלת משאבי אנוש, ובתקופה הרלוונטית הייתה בחודשי הריון מתקדמים.
בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה – הוחלט לזמנה לשיחת שימוע; מספר ימים לאחר השיחה, יצאה העובדת לשמירת הריון.
החברה פנתה אל הממונה לחוק עבודת נשים למתן אישור לפיטורי העובדת -לאור היותה בהריון; הממונה השתכנע כי רצון החברה לפטר את העובדת אינם קשורים להריונה, והתיר לפטרה – כך שפיטוריה יכנסו לתוקף עתידי, החל מערב צאתה לתקופת לידה והורות.
לטענת העובדת בזמן בו שהתה בשמירת הריון קיבלה את מכתב הפיטורים, והחברה ביצעה חפיפה בין ימי ההודעה המוקדמת עם הימים בהם שהתה בשמירת הריון ועד למועד הלידה. העובדת תבעה בין היתר, תשלום פיצוי (חלף) הודעה מוקדמת.
השאלה המשפטית היא האם עובדת שפוטרה מעבודתה בעודה בהריון ומועד פיטוריה נקבע למועד עתידי (בהתאם להחלטת הממונה לעבודת נשים) – זכאית לתשלום בגין תקופת הודעה מוקדמת (-חלף/פיצוי הודעה מוקדמת) החל ממועד כניסת ההיתר לתוקף?
דיון והכרעה:
ביה”ד קבע כי לא ניתן היה לחפוף את ימי ההודעה המוקדמת – עם הימים בהם שהתה העובדת בשמירת הריון- עד למועד הלידה, וזאת מהסיבות שמטרת ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובד תקופת התארגנות למקום עבודה חלופי, כשמופסקת עבודתו. וכן, לאפשר לעובד לנפוש ולנוח;
במקרה של העובדת- הרי שהיא שהתה בשמירת הריון ובמסגרת ימים אלו לא יכלה “לנפוש ולנוח” או ” להתארגן למקום עבודה חלופי”, ובחפיפה שביצעה החברה – בין ימי ההודעה המוקדמת לתקופת שמירת הריון- חטאה החברה לתכלית ההודעה המוקדמת כאמור;
בנוסף, ביה”ד קיבל את עמדתה של שדולת הנשים, לפיה לשונו של חוק עבודת נשים, תכליתו והרציונל העומד בבסיסו- מחייבים קביעה לפיה אישה זכאית להודעה מוקדמת שתתחיל להימנות ממועד כניסת ההיתר לפיטוריה לתוקף.
לאור האמור, קבע ביה”ד כי להודעה מוקדמת שנתנה החברה לעובדת לא היה תוקף, משכך הייתה זכאית העובדת לתשלום בגין תקופת ההודעה המוקדמת החל ממועד כניסת ההיתר לתוקף (קרי, מיום הלידה), ופסק לעובדת תשלום חלף (פיצוי כספי בשיעור שכרה האחרון) הודעה מוקדמת.
מספר ושם ההליך: דמ (ת”א) 16978-02-21 קינביו בע”מ נ’ ורד דוד
ערכאה: בית דין האזורי לעבודה תל-אביב
ניתן ביום: 15.5.2022
סיכום הפסיקה נערך על-ידי עו”ד רות זיני, מחלקה מקצועית “חשב עבודה” .
