ביה"ד הארצי: העובדת בדרכה לקניון, לאסוף טלפון נייד מטעם העבודה, נפלה, והוכרה כנפגעת תאונות עבודה

העובדת הגישה תביעה לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה- תביעה שנדחתה. על החלטת ביטוח לאומי הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי בנצרת. מדובר בהגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת.

העובדת מועסקת בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. במועד הרלוונטי לתביעה היתה זכאית העובדת לקבל מכשיר טלפון סלולרי ממעסיקתה – הנהלת בתי המשפט. לפי ההנחיות, על כל עובד – הזכאי לטלפון סלולרי – ללכת בעצמו ולקבל את המכשיר מאחד ממרכזי חברות הטלפון המספקות את השירותים. עוד נקבע, כי לצורך הבאת הטלפון זכאי העובד לשעתיים על חשבון שעות העבודה אשר מוגדרות כ”יציאה בתפקיד” בזמן שעות העבודה, לכל היותר עד השעה 16:00.
במקרה הנידון קבעה העובדת פגישה בקניון הסמוך לביתה בשעה 16:00. ביום הפגישה יצאה העובדת מעבדותה בשעה 13:29 תוך שהחתימה “יציאה בתפקיד”. היא נסעה מהעבודה לביתה, שם שהתה עד השעה 15:40. בסביבות השעות 15:40-15:45 יצאה מביתה וזאת במטרה להגיע למרכז השירות, לפגישה שנקבעה בשעה 16:00. כשיצאה העובדת מביתה לכיוון רכבה, תוך כדי הליכתה, היא עלתה על מדרגה, נתקלה בשקע שהיה בשפת המדרכה, נפלה וכתוצאה מכך נפגעה.
העובדת הגישה תביעה לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה- תביעה שנדחתה. על החלטת ביטוח לאומי הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי בנצרת.
ביה”ד האזורי דחה את תביעתה בטענה כי המעסיקה כלל לא הייתה מעורבת בתהליך קבלת הטלפון. ביה”ד קבע כי התאונה שעברה העובדת לא בוצעה עקב עבודתה שכן הטלפן היה בגדר “הטבה לעובד”, והעובדת לא היתה מחוייבת לממשה. כמו כן, ביה”ד קבע על אף שיציאת העובדת מעבודתה לצורך איסוף הטלפון הוגדרה בשעון הנוכחות כ”יציאה בתפקיד” ולאור השתלשלות העניניים בעניינה אזי שאין לראות בתאונה כ”תוך כדי” או “עקב עבודתה”, שכן אין מדובר היה במשימה שהוטלה עליה על ידי מעסיקתה, ונפילתה הייתה בדרך לרכבה כדי להגיע לקניון- שאינו מקום עבודתה.

מכאן הערעור שהגישה העובדת.

השאלה המשפטית המעניינת שעולה מהמקרה הנדון היא –
האם התאונה שעברה העובדת, יכולה להיחשב תאונת עבודה כאשר בין העבודה והתאונה בוצעו פעולות שאינן קשורות לעבודה ופעולות שמנתקות את העובדת באופן ישיר מעבודתה?

דיון והכרעה

בערעור טענה העובדת כי מעסיקתה מעולם לא חלקה על כך שאיסוף הטלפון אינו חלק אינטגרלי מעבודתה (היינו, שזה אינו בגדר ״הטבה לעובד״), ואילולא התאונה הייתה מתרחשת בשעתיים שהוגדרו כ״יציאה בתפקיד״ התאונה הייתה מוגדרת כתאונת עבודה. עוד טענה העובדת כי מעדות המעסיקה עולה שהעובדת הייתה מחויבת לאסוף את הטלפון בשעות העבודה (עד השעה 16:00) ועל כן, התאונה הייתה “בדרך לביצוע עבודה” כהגדרתו בחוק הביטוח לאומי.
מנגד טענה המעסיקה בערעור כי העובדת הייתה יכולה לבחור אם לקחת את המכשיר – וכי מדובר בהטבה, והיא מעולם לא נשלחה על ידי המעסיק לעשות זאת. עוד ציינה המעסיקה כי מדובר בעובדת שבחרה לקחת את המכשיר מחוץ לשעות העבודה ובכך חרגה מתפקידה. והעובדה שהעובדת יצאה מהבית- לכיוון הקניון- מנתקת את הקשר לעבודה ולכן לא מדובר בפעולה שהיא תוך כדי או עקב העבודה.
החלטת בת הדין הארצי- הפך את החלטת האזורי וקיבל את ערעור העובדת:

ביה”ד קבע כי יש לתת משקל רב לעמדת המעסיקה לפיה, עובדים רשאים לצאת לאסוף את הטלפון בזמן העבודה ולהגדיר שעות אלו כשעות עבודה “יציאה בתפקיד”. דהיינו המעסיקה הסתכלה על איסוף הטלפון כמשימה שהינה חלק מהעבודה. עוד הוסיף ביה”ד כי המעסיקה עצמה הכירה בכך שלו הייתה העובדת אוספת את הטלפון בשעות העבודה (-לטענת המעסיקה – אספה בשעות שאינן שעות עבודה) אזי שהיה מדובר בתאונת עבודה.
לאור זאת, קבע ביה”ד כי המבחן העיקרי לכך שתאונה תחשב תאונת עבודה הוא שהתאונה התרחשה עקב העבודה ואין מתחייב שהיא בוצעה בשעות העבודה. לכן הסכמת המעסיקה מהווה למעשה הסכמה לכך שנסיעה לאיסוף הטלפון היא נסיעה שמבוצעת עקב העבודה.
המחלוקת היחידה שנותרה בעיני ביה”ד בשלב זה היא האם תאונה שמתרחשת כשנסיעה זו מבוצעת לאחר שעות העבודה, כאשר בינה לבין העבודה בוצעו גם פעולות שאינן קשורות לעבודה, יכולה להיחשב תאונת עבודה.
בהי”ד קבע (בהתבסס על פסיקות אחרות ) כי העובדת ביצעה משימה לאחר שעות עבודתה, אך עקב עבודתה. משעה שהעובדת יצאה מביתה במטרה לבצע את המשימה מטעם עבודתה אזי שמדובר בתאונה שאירעה בדרכה לביצוע עבודתה והיא נכנסת לגדרי סעיף 79 לחוק הביטוח בלאומי, ויש להכירה כנפגעת עבודה!
ביה”ד דוחה את טענת המעסיקה כי התאונה אירעה תוך סטייה מביצוע עבודתה. ראשית מהסיבה כי המעסיקה לא העלתה טענה זו בערכאה הראשונה, שנית ולגופו של עניין, העובדת יצאה מביתה לביצוע משימה נוספת הקשורה בעבודתה לאחר סיום יום העבודה. בדרכה זו העובדת לא סטתה לביצוע משימות נוספות ולכן הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה לא מתנתק.
לאור זאת נקבע, בהתאם לעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, כי העובדת יצאה מביתה לקניון לאיסוף מכשיר הטלפון. כאמור לעיל איסוף הטלפון הוא בגדר משימה הקשורה בעבודתה. לא נטען או למצער לא הוכח כי לעובדת היו מטרות אחרות כשיצאה מביתה, לפיכך הוכרה תאונתה כתאונת עבודה.