סעיף 276 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , תשנ”ה-1995 קובע כי מעסיק ישלם לעובד היוצא למילואים תשלום על חשבון התגמול בסך השווה לשכרו הרגיל כאילו לא יצא לשירות מילואים. עוד קובע הסעיף כי דין התשלום כדין שכר עבודה.
אופן חישוב התגמול על ידי הביטוח הלאומי עשוי להביא לכך כי התגמול לו זכאי העובד עולה על שכרו הרגיל. ההפרש בין התשלום ששילם המעסיק על חשבון התגמול לבין התגמול שהביטוח הלאומי מעביר לעובד באמצעות מעסיקו, נקרא “יתרת התגמול”. סעיף 280 לחוק קובע כי דין יתרת התגמול הוא כדין שכר עבודה.
חובת התשלום לקרנות הגמל והפנסיה בגין רכיב תגמולי המילואים מעוגנת בסעיף 283 לחוק. על פי לשון הסעיף: “מעביד ועובדיו, או מעביד בלבד, שנהגו לשלם תשלומים לקופת תגמולים או לקופת פנסיה או לקופה או לקרן כיוצא באלה, יהיו המעביד והעובד הזכאי לתגמול לפי פרק זה, או המעביד בלבד, הכל לפי הענין, חייבים להמשיך לשלם תשלומים לאותה קופה או לאותה קרן בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים, כאילו העובד לא שירת במילואים והוסיף לעבוד“.
מכאן שתשלום תגמולי מילואים המשולם לעובד על חשבון התגמול חייב בהפרשות לקרן הפנסיה, שכן מדובר בתשלום בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים, כאילו לא שירת במילואים.
לעומת זאת, יתרת התגמול היא תשלום העודף על השכר המגיע לעובד בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים. לכן אנו סבורים כי אין חובה להפריש בגינו לגמל ולפנסיה. (פרשנות זו תואמת להנחיות המופיעות באגרת למעסיק בנושא תשלום תגמולי מילואים המפורסמת באתר הביטוח הלאומי).
יודגש כי יתרת התגמול – דינה כדין שכר עבודה בהיבט מועד חובת תשלומה לעובד וחובת ניכוי מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות מרכיב זה.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע”מ
